“כמו הרבה אנשים אחרים, סבל הכתב ניצן חן משבט לשונו של הרב עובדיה יוסף ז"ל. במהלך מסיבת עיתונאים כינה הרב את הכתב כ"עוין" וציווה עליו "תצא בחוץ". שלא כמו הרבה אחרים, ניצן חן קיבל התנצלות מפורשת על האמירה, בטענה שזו היתה טעות בזיהוי, והעוינות כוונה כלפי עיתונאי אחר.

בכתיבת ביוגרפיות של אישים פוליטיים ואחרים, יכולים הכותבים לנקוט באחת משתי גישות נוגדות. אחת היא גישת המעריץ, המסתכל על נשוא המחקר כטלית שכולה תכלת, כותב עליו באהבה, ומסתיר ככל שאפשר את חסרונותיו. גישה שניה היא הגישה העוינת, המסתכלת על האדם בצורה ביקורתית. גישה זו נפוצה בעיקר אל מול אנשים שסחפו אחריהם רבים. כריזמה סוחפת היא מסוג הדברים שמושך אנשים למתוח ביקורת חדה וחזקה.

כשקולות ה"תצא בחוץ" מהדהדים באוזניי, ישבתי לקרוא את הביוגרפיה של הרב עובדיה, שניצן חן הוא אחד מכותביה. להפתעתי גיליתי נימה שונה לחלוטין ממה שחשבתי. נימה שאינה גישה א' ואינה גישה ב'. הכותבים שנגשו לפענח את סודו של הרב עובדיה, באו מנקודת מבט מכבדת וחוקרת. חוקרת, משל היה הוא חידה, משל הם מנסים לרדת לחקרה, ובכל פעם שנדמה והצליחו, מתגלה עוד פן לחידה, עוד מפנה שצריך לחקור. מכבדת, מתוך הכרות והערכה לדמות, לתורתה, ולמפעלה.

לא קל לקרוא את הביוגרפיה הזאת. מדובר בספר עב כרס, המקיף מאות עמודים ועשרות שנות חיים פעילות ביותר. לא קל, אבל מעניין מאוד. הכותבים מתחילים בילדותו של הרב, בבגדד ובארץ, עוברים לשנות הישיבה שלו, מתעמקים בקשרי המשפחה, ובמקומות העיסוק והכהונה השונים. הם פורשים את משנתו התורנית וההלכתית של הרב, ואת העוצמה והתעוזה הכרוכים בפסיקות ההלכה שלו. הדמות שעולה מתוך הכתובים היא בעיקר דמות מורכבת. מה שמראה שגם הכתיבה לא היתה מעשה פשוט וקל. הרב עובדיה היה בעיקר איש של סתירות, של ניגודים, של פעילות בכמות שלא תאמן בתוך עולם התורה ומחוצה לו. בנוסף הוא היה פוליטיקאי, והשתמש בשבט לשון בוטה וחריף, כשרצה להביע את עמדותיו.

לא קראתי עכשיו. את הביוגרפיה קראתי לפני כמה שנים. על אף שהכרתי את החומר, הספר חידש לי הרבה. מאז המבט שלי על האישיות הציבורית לבושת הגלימה וחובשת המשקפיים הכהים הפכה להיות מעריכה פי כמה וכמה. המבט על ש"ס, התנועה ששינתה את הפוליטיקה הישראלית לפני כשלושים שנה, הפך להיות מפוכח יותר.
ג' חשוון תשע"ד. יום פטירתו של הרב עובדיה יוסף זצ"ל. זכרו יגן עלינו, ותהא נשמתו צרורה בצרור החיים.”

“בהתחלה הספר היה מעניין,הוא התחיל בתיאור ילדותו וחייו עם משפחתו שעלתה מבגדד ותיאור ילדותו ונעוריו בישיבת פורת יוסף, יחסיו עם הוריו ואחיו ואחיותיו , נישואיו למרגלית העזיבה למצרים והחזרה לארץ תיאור הולדת ילדיו ויחסו אליהם ואל אשתו ,גיליתי פרטים מעניינים שלא ידעתי עליו כמו זה שהוא התנסה בנסיון קשה מאוד שהוא איבד בת בגיל חודשיים ממום בלב אם כי זה היה גובל קצת ברכילות צהובה על פרטים לא כל כך חשובים שניתן היה להשמיט. עד בערך לעמוד 160 הספר היה ממש מרתק מרגע שהרב עובדיה מגיע לעיר הגדולה תל אביב הספר מתחיל לשעמם במיוחד שהוא נכנס לפרטי פרטים של כל מי שהרב ותנועתו ש"ס הסתכסכו איתו כמו הרב גורן ועוד פוליטיקאים נוספים המתוארים בספר ועוד יותר מידי פרטים קטנים ולא חשובים של תנועת ש"ס ועל התמודדותה בבחירות בראשות דרעי פרקים שהיו מיותרים לחלוטין ומאוד משעממים ולא תרמו הרבה להערכת דמותו של הרב עובדיה אלא השמיצו את כל התנהלותו הפוליטית. בהמשך הספר היה גם התייחסות מעניינת לפטירת אשתו וליחסו עם ראשי הממשלות שהתחלפו במהלך השנים.
אין ספק שהספר נותן נקודת מבט מעניינת על חייו של הרב עובדיה יוסף זצ"ל כרב ראשי במדינת ישראל פוסק הלכה חשוב ומחבר ספרים חשובים בהלכה, תומך בשלום וניתן להגיד שהיה ציוני עד כמה שאפשר לצפות מרב חרדי שיהיה ורב שהיה מקל בפסיקת ההלכה ובהתרת העגונות לאחר מלחמת יום כיפור ובהקמת מוסדות חינוך ובהפצת התורה לכלל הציבור הספר נכתב בשנת 2004 כששרון היה ראש הממשלה לפני ההתנתקות אז היום הספר הזה מחסיר פרטים חשובים מהעשור האחרון של חייו של הרבי ואני בטוחה שעכשיו לאחר מותו ייכתבו עוד ביוגרפיות רבות שישלימו את העשור האחרון לחייו. יהיזכרו ברוך.”