“כמו הרבה אנשים אחרים, סבל הכתב ניצן חן משבט לשונו של הרב עובדיה יוסף ז"ל. במהלך מסיבת עיתונאים כינה הרב את הכתב כ"עוין" וציווה עליו "תצא בחוץ". שלא כמו הרבה אחרים, ניצן חן קיבל התנצלות מפורשת על האמירה, בטענה שזו היתה טעות בזיהוי, והעוינות כוונה כלפי עיתונאי אחר.
בכתיבת ביוגרפיות של אישים פוליטיים ואחרים, יכולים הכותבים לנקוט באחת משתי גישות נוגדות. אחת היא גישת המעריץ, המסתכל על נשוא המחקר כטלית שכולה תכלת, כותב עליו באהבה, ומסתיר ככל שאפשר את חסרונותיו. גישה שניה היא הגישה העוינת, המסתכלת על האדם בצורה ביקורתית. גישה זו נפוצה בעיקר אל מול אנשים שסחפו אחריהם רבים. כריזמה סוחפת היא מסוג הדברים שמושך אנשים למתוח ביקורת חדה וחזקה.
כשקולות ה"תצא בחוץ" מהדהדים באוזניי, ישבתי לקרוא את הביוגרפיה של הרב עובדיה, שניצן חן הוא אחד מכותביה. להפתעתי גיליתי נימה שונה לחלוטין ממה שחשבתי. נימה שאינה גישה א' ואינה גישה ב'. הכותבים שנגשו לפענח את סודו של הרב עובדיה, באו מנקודת מבט מכבדת וחוקרת. חוקרת, משל היה הוא חידה, משל הם מנסים לרדת לחקרה, ובכל פעם שנדמה והצליחו, מתגלה עוד פן לחידה, עוד מפנה שצריך לחקור. מכבדת, מתוך הכרות והערכה לדמות, לתורתה, ולמפעלה.
לא קל לקרוא את הביוגרפיה הזאת. מדובר בספר עב כרס, המקיף מאות עמודים ועשרות שנות חיים פעילות ביותר. לא קל, אבל מעניין מאוד. הכותבים מתחילים בילדותו של הרב, בבגדד ובארץ, עוברים לשנות הישיבה שלו, מתעמקים בקשרי המשפחה, ובמקומות העיסוק והכהונה השונים. הם פורשים את משנתו התורנית וההלכתית של הרב, ואת העוצמה והתעוזה הכרוכים בפסיקות ההלכה שלו. הדמות שעולה מתוך הכתובים היא בעיקר דמות מורכבת. מה שמראה שגם הכתיבה לא היתה מעשה פשוט וקל. הרב עובדיה היה בעיקר איש של סתירות, של ניגודים, של פעילות בכמות שלא תאמן בתוך עולם התורה ומחוצה לו. בנוסף הוא היה פוליטיקאי, והשתמש בשבט לשון בוטה וחריף, כשרצה להביע את עמדותיו.
לא קראתי עכשיו. את הביוגרפיה קראתי לפני כמה שנים. על אף שהכרתי את החומר, הספר חידש לי הרבה. מאז המבט שלי על האישיות הציבורית לבושת הגלימה וחובשת המשקפיים הכהים הפכה להיות מעריכה פי כמה וכמה. המבט על ש"ס, התנועה ששינתה את הפוליטיקה הישראלית לפני כשלושים שנה, הפך להיות מפוכח יותר.
ג' חשוון תשע"ד. יום פטירתו של הרב עובדיה יוסף זצ"ל. זכרו יגן עלינו, ותהא נשמתו צרורה בצרור החיים.”