לא ראיתי חיילים שמחים הוא סיפור מרגש, מצחיק וחכם על אהבות, הרפתקאות ולבטי נפש של חיילים בתקופת מלחמת יום הכיפורים ואחריה: לוחמים, קשרים, ואנשי מודיעין על רקע ההווי התוסס של בסיס המודיעין באום - חשיבה שבסיני. הספר הופיע לראשונה ב"ספרית תרמיל" בשנת 1982 בשם "חיילים שמחים". למהדורה הנוכחית צורף סוף דבר המעמת את הגיבור עם בן - דמותו הבוגר בשלושים שנה. בהופיעו לראשונה התקבל הספר בשבחים יוצאי דופן: "סיפור קולח, מרתק, גדוש הפתעות, מצחיק... במעמדים קומיים נפלאים נוסח מ.א.ש - ומיד משנה כיוון וכמו מנגן על סולם שבו מופיעים חליפות: צחוק, עצב, אהבה, קרב, הווי, דיכאון, הרהורים מטפיזיים וכולי... משפטים לא מעטים קראתי גם פעמיים ושלוש כדי לחזור וליהנות מטעמם, מסצינות ואמירות יפות מאד ונחרתות בזיכרון." אהוד בן - עזר, "הארץ" "...וזהו גם חלק מקסמו הבלתי רגיל של הספר הזה, המתאר הוויה פשוטה... בסגנון דק ואנין כל כך, באירוניה ובמודעות מפתיעה לאמצעיה של הספרות, עד שמתקבלת יצירת מופת זעירה, שתענוג אמיתי הוא לקרוא אותה... יסורי אהבה וזהות, הרפתקאות עם בחורות... ידידויות עמוקות, התרשמויות מקריאות נעורים... בקצרה - נעורים אמיתיים, חיוניים ומרגשים, ומעל לכל - אותנטיים לחלוטין וספרותיים במובן הטוב ביותר." יורם ברונובסקי, "הארץ" "מיזוג מלבב של הומור וליריקה והרבה הבנה אנושית, וכמובן - אהבה." משה דור, "מעריב" סיפור מעולה, כתוב בלשון קולחת ואמיתית, אשר בוצעת פרוסה גדולה מתוך החיים הישראליים, לשה אותם והופכת אותם ליצירה ספרותית של ממש"... "מצליח לחשוף מנבני הנפש של לוחמי מלחמת יום הניפורים, משימה שבן - דוד עומד בה בכבוד." דן עומר, "העולם הזה" ו"קול ירושלים/ידיעות אחרונות" מישקה בן - דוד זכה בפרס ראש הממשלה לספרות לשנת 2002/3 מספריו: דואט בביירות (כתר, 2002); ספר האפשרויות המוגבלות (ספרית מעריב, 2000)
