“#
לרוב אני לא אוהבת ספרות דוקומנטרית. נמנעת מביוגרפיות (למרות שלדעתי זו ספרות בדיונית ולאו דווקא דוקומנטרית) ומעדיפה סיפורים שאינם נשענים על ארוע שקרה, אלא על דמיונו של הסופר – רצוי בעזרת כישרון כתיבה, בתיבול הומור קצת ציני, עם הפתעות בסיפור ואפשרויות לעבור לעולם שאינו עולמי המשמים (לרוב) או הכיאוטי (כמו בתקופה הנוכחית). ובכל זאת החלטתי לקרוא את הספר הזה, המתהדר בקשר לאירועים שקרו. בקצרה – רצח כפול בשנות השבעים של המאה הקודמת בניו יורק, שפוענח פחות או יותר דקה לאחר שאירע. אלא שהרוצח לא נתפס. עשרים וחמש שנים חלפו, התיק שנותר פתוח ביקש להיסגר. הוא הגיע לראש מחלקת החקירות בתביעה הפלילית, שהיה עקשן ונחוש יותר מעמיתיו, החליט לבצע מעצר בכל מחיר.

כמי שקוראת (גם) ספרי מתח ופשע, מה שהפליא אותי בספר הזה היה עליבותו הרבה של פרנקי, הפושע. הוא היה מין בריון שפעולותיו הנפשעות הרבות (הוא התחיל מוקדם) היו פיתרון של כל מצב אליו נקלע. כלומר באלימות מתפרצת. לתאים האפורים הלא-רבים שלו לא היה שום חלק בהחלטה או בביצוע הפשעים שלו, לתכנון לא היה מקום. הוא היה פשוט טמבל שלא נרתע מאלימות ולא איכפת לו כמה עדים יש למעשיו. הוא נתפס ונאסר מספר פעמים, עד הרצח המסויים עליו מבוסס הספר. אזרח שומר חוק שיקרא את הסיפור יתעודד. הפושע - "לא מלאך ולא שרף", סתם טמבל מצוי, פחות חכם מהאזרח המצוי. זה לא ככה בספרי המתח: הפושע שם הוא לרוב חכם ומתוחכם, ובזכות חוכמתו הוא מסוכן. הוא מאתגר (בספרים) את רודפיו המתאמצים וכמעט כושלים במשימה, והאזרח שומר החוק מקבל את הרושם שרק גאונים יכולים לתפוס ולעצור פושעים. הסיפור הזה מתאר את המציאות: פושע חסר גבולות, עדיף לא להיקלע למסלולו, אבל רחוק מלהיות איינשטיין.

הגיע זמנו של הנחוש לתפוס את הפושע דנן. וכאשר נפרשת העלילה מתברר שהפושע המסכן נאלץ להפעיל קצת מוח בעת שהסתתר מרודפיו: הוא נאלץ לשמור על חיים לפי החוק, לא להיגרר אפילו לקטטה בשביל הבידור, להקפיד על קלה כחמורה, ובנוסף הוא גם עשה מעשים טובים ונודע כאדם נדיב שעוזר לשכניו ולאנשים שנמצאים במצוקה. בקיצור – המסכן נאלץ להחניק את דחפיו הטבעיים כדי שלא יתפסו אותו על הפשע שביצע לפני שנים... מישהו העלה בדעתו עונש כה מתוחכם לפושעים?

ואם לדבר ברצינות, הנחתי על בסיס הסיפור הזה, שתי הנחות עיקריות. 1) שוטרים נחושים העובדים בקפדנות "לפי הספר" יכולים לעצור את רוב הפושעים. 2) לפעמים ההכרח מחייב גם קרימינל (כמעט) מלידה לדבוק בשמירת החוק... תחשבו על זה.

גילוי נאות - היות ואין לי שום ניסיון במערכת כלשהי לאכיפת החוק, אולי המסקנות שלי מהספר הזה הן שטויות שראוי להתעלם מהן. בכל מקרה הספר הקצר הזה גרם לי יותר חשיבה מאשר הנאה.”