ייבגני איבנוביץ' זמיאטין הוא אחד הכשרונות המזהירים ביותר בספרות הרוסית של המאה העשרים. סופר, מחזאי וסטיריקון, זמיאטין אף יצר סוגה חדשה, הרומאן האנטי - אוטופי, השפעתו כפורץ מסגרות ספרותיות וכמייצג של המסורות הקוסמופוליטיות וההומניסטיות היתה עצומה, בעיקר בשלב במוקדם של הספרות הסובייטית, שהיה גם הפורה ביותר. זמיאטין תמך בבולשיביקים עוד בטרם בוא מהפכת אוקטובר, אבל מאוחר יותר סטה מדרך המפלגה הקומוניסטית השלטת, כיוצר עצמאי לחלוטין, שאינו נכנע למול תכתיבים גלויים וסמויים, טבעי שנחשב בלתי רצוי על ידי השלטונות, אבל הדבר לא פגם בהשפעתו. בסופו של דבר נאסרו יצירותיו לפרסום בברית המועצות. ב - 1931, בתיווכו של מקסים גורקי, התיר סטאלין לזמיאטין לעזוב את ברית המועצות. את שארית חייו הקצרים, עד לשנת 1937, הוא בילה בפריס. לא יהיה מוגזם לקבוע כי יצירתו היא נבואית בתפיסתה את אימי המודרנה, וכי יצירתו משלבת באופן שאין שני לו ראיה אנליטית צוננת של המציאות עם עוצמת תיאור לירית שיש בה לפנות אל הרגש ואף לכבוש אותו.