"אין זו קריאת הנער הצועק 'זאב, זאב!' הזאב עצמו הוא הקורא לעזרה" - מלקולם לורי במכתב לידיד, 1936
"מתחת להר געש" הוא יצירת-מופת מיוחדת במינה, מפניני-הכתר של הפרוזה האנגלית במאה העשרים. כיום רואים בו רבים את הרומאן החשוב ביותר של דור המספרים שאחרי ג'יימס ג'ויס, וירג'יניה וולף וד.ה. לורנס. הספר נכתב בשנים 1936-44, ראה אור בשנת 1947, אך זמן רב נשאר בגדר אוצר נסתר, השמור לקומץ מבינים. דווקא בתרגומו הצרפתי (1950) נחל הספר הצלחה מיידית והשפיע על הסיפורת הצרפתית משנות החמישים ואילך. רק בשנות הששים, אחרי מות המחבר, החל המקור האנגלי זוכה בקהל קוראים ומעריצים כראוי לו.
גיבורו של לורי, ה"קונסול", אלכוהוליסט כרוני, צועד את צעדיו האחרונים על חורבות חייו, מוקף אנשים אוהבים (אשה, אח חורג, ידידים), שאינם מסוגלים לעזור לו, גם לא לעצמם, וכוחות עוינים ואדישים המקבלים סיוע נמרץ מכוח ההרס האדיר השופע מתוכו. כל זה מתרחש בעיר-שדה מקסיקנית בשנת 1938, ב-1 בנובמבר, יום המתים, שבו נוהרים בני-המקום בהתלוכה לבתי-הקברות להתייחד עם מתיהם. הוויה קמאית דחוסה זו עומדת בצילם של מאורעות גדולים, רחוקים גיאוגרפית אך קרובים לליבם של ג'פרי ואחיו - מלחמת האזרחים בספרד ומלחמת העולם הממשמשת ובאה. לתוך זה פולש ללא הרף עברם האישי של הגיבורים, כשהוא מסופג בעולם הקבלה והכישוף, שאינו מרפה מן ה"קונסול", ובהוויה בדויה מסוג חדש - עולם-הצללים של הקולנוע, בסופו של דבר, על-אף המוחשיות המהממת של הרקע המקסיקני, מתרחש הספר, כעדותו של לורי, "לא במקסיקו אלא בלב," מה שאינו עומד בסתירה לקביעתו של סטיבן ספנדר: "הנוירוזה שלו [של ה"קונסול"] נהפכת לדיאגנוזה, ולא שלו בלבד אלא של שלב בהיסטוריה [של המאה העשרים]."
בספר זה מתחוללים הדברים כמעט ב"זמן אמת" במובנו הקולנועי: זמן ההתרחשות העיקרי זהה או דומה לזמן הצפיה - שניים-עשר פרקים מכסים זמן הווה הנמשך משבע בבוקר עד שבע בערב, בערך הזמן הדרוש לקריאת הספר. אמנם, ההווה של הספר רצוף פלש-בקים אל העבר של גיבוריו, אך אלה אינם פלש-בקים שיגרתיים, הבאים לחסוך באקספוזיציה, אלא גורמים פעילים מאוד בהווה הנפשי והרוחני של הנפשות הפועלות. הפרק הראשון מתרחש שנה שלמה לאחר האירועים שהם ההווה של תריסר הפרקים הבאים אחריו, אך יש בו גם זינוק נפלא לילדותו של הקונסול - כך מסוכל מראש כל ניסיון נאיבי לסגור את המסופר בתבנית זמן ריאליסטית, ליניארית. אנו נקלעים לתבנית זמן שחוקיה מוכתבים בידי השרירות, התבוסה והמוות. לורי היה חלוץ השימוש הרציני המוצלח בטכניקה כמו קולנועית בתוך הרומאן; אך להבדיל מרומאן הנכתב מראש מתוך קריצה למדיום הקולנועי, ספר זה מטמיע את האמצעים הקולנועיים בחגיגה הלשונית ובארכיטקטורה החמקמקת של הטקסט באורח השם ללעג את עצם הרעיון לעבד אותו לתסריט ולתרגמו למדיום הקולנועי על המסך.
מאיר ויזלטיר (המתרגם)