יצירת מופת יחידה ומיוחדת.
מפליא אותי שעדיין לא נכתב עליה כאן.
הספר מתאר 24 שעות בחייו, שכבר אינם חיים של ממש, של ה"קונסול" בעיירה במקסיקו, ב"יום המתים". פירמין, ה"קונסול" הוא אלכוהוליסט השותה עצמו למוות, ודרך עיניו אנו מתוודעים לסיפור חיים טרגי, של הרס עצמי ושל הרס סביבתו הבלתי נמנע.
כתיבתו של לורי נראית לעתים כמו שירה צרופה. אי אפשר שלא להתחבר ל"קונסול", לאישיותו המרתקת.
ברגישות מדהימה מספר ל

"בסוף מצאו אותו זרוק מתחת עץ אשכוליות אחד... חשבו שזהו זה הרי הכל יכול להיות מחד..." (מתוך: מאיר אריאל - ארול)
במקודם או במאוחר אם אתה שיכור ואלכוהוליסט כבד תמצא את עצמך זרוק באיזה תעלה בצד הדרך בלי שלאף אחד אכפת. גיבור הסיפור שהוא סיפור אוטוביוגרפי במידת מה הוא בדיוק כזה. אלכוהוליסט כבד שהגיע למצב שאינו יכול לתפקד כבר ללא אלכוהול. מצב שבו כל הגוף רועד אם הוא לא מקבל את "המנה" שלו.
מתוך ניסיון..