“444 אנשים התעניינו בספר הזה.
כנראה עשיתי בחירה נכונה על כך שבחרתי לכתוב את הביקורת על הדף שבו אין את התמונה שלו.
כי לא סיימתי לקרוא אותו.
כן, ויתרתי על ספר.
יום אחד! יום אחד אני אקרא אותו שוב ואולי זה יקלט, אבל היום אני פשוט-
די, לא כיף לי, הספר הזה מענה אותי.

עכשיו, תנו לי להסביר לכם את הרעיון הכללי של הספר, ולנסות להישמע כאילו מבינה אותו.
הספר הזה בוחן את היחסים שבין החוק למוסר.
האם המוסר הוא משהו שאמור להשפיע על החוק?
אם מישהו עושה מעשה שהחברה שלנו מגדירה כלא מוסרי, אבל המעשה עצמו לא פוגע באף אחד, האם זה בסדר להעניש אותו על כך?
הספר דן בנושאים כמו יחסי מין הומוסקסואליים וזנות, והאם צריך לאסור את הדברים האלה.

גאד אפילו השם של המחבר מייסר אותי, בכל אופן במרכז הספר עומד ויכוח בין המחבר (הארט) ללורד דבלין, והייתי מסבירה לכם מהי העמדה של כל אחד אבל זאת הבעיה!
אני לא מצליחה לתפוס את שני הצדדים כמו שצריך, ולרדת לשורש ההסברים שלהם ללמה הם חושבים את מה שהם חושבים.
כאילו, ברור שאני מסכימה עם הארט שמגן על חירות הפרט, אבל ממה שהוא כתב, נראה שגם מאחורי הדעות של לורד דבלין יש איזשהו היגיון, שאני באופן אישי לא מסכימה איתן, אבל ההסברים של הארט והתשובה שלו ללמה בדיוק מה שהלורד דבלין אומר בעייתי או לא ראלי - פשוט לא ברורים לי.

ותודה לאל שמרקתי כדי להדגיש לעצמי את החלקים שכן הבנתי כי היו הרבה שלא - ולהגנתי! הכתיבה נוראית!
כאילו וואי, זה כמעט כאילו מקשים עליי בכוונה.
זה ספר לימוד?!
למה אני צריכה לנתח רק כדי להבין מה הארט מנסה להגיד, ואז גם לא להבין את זה כי הרבה פעמים הוא שוכח לציין על מה הוא פאקינג מדבר וחושב שאני קוראת מחשבות!!!

בכל אופן, לאף אחד לא אכפת מהספר הזה, ואני כנראה היחידה שאי פעם תכתוב עליו ביקורת, וגם זה כמעט לא קרה!
כאילו, אני חושבת שיש ספרים, שאתה כל כך מתעב, שאתה אפילו לא רוצה לכתוב עליהם ביקורת כי לא בא לך שהם יהיו בדף שלך.
הספר הזה הוא כזה, וזה מעצבן, כי יש לי עוד ספר על המדף שאני גם לא מצליחה להבין את הפואנטה שלו ולמה בכלל הוציאו אותו לאור.
נקווה שלפחות את הספר ההוא אני אסיים, אבל את זה לא יכולתי.
עצרתי בעמוד 86 מתוך 149 (לא כולל הביבליוגרפיה בסוף)

עכשיו, בוא ניקח צעד אחורה ונתחיל את הסיפור שלי עם הספר הזה מההתחלה.
נכנסתי לאתר של ידיעות ספרים, ובאותה תקופה היה לי צורך בספרים שגורמים לי לחשוב.
כאלה שכן, קצת מרגישים כאילו אני לומדת לאיזה קורס או משהו.
מה אני אגיד, בית ספר חסר לי, לא הייתי במסגרת הזאת כבר 6 שנים, אני בסך הכל מנסה למלא פה חוסר מסוים שיש לי.

בכל אופן, קניתי את "חדר משלך" של וירג'יניה וולף, השתעממתי אבל שרדתי אותו ובסוף גם נתתי לו 5 כוכבים, אחרי זה כמובן שאת "המין השני" של סימון דה בובואר שאני אומנם עדיין קוראת בשלבים - אבל תנו לי להגיד לכם כבר עכשיו שאני חושבת שהספר הזה פרוע; ושהדברים שהיא כותבת שם זה פמיניזם במיטבו וממש לא התקפה על המין הגברי כמו שאולי ביקורות אחרות גורמות לזה להישמע.
כן, היא מספרת על גברים שאמרו שיט מפגר שמוציא אותם ממש דפוקים, אבל זו אשמתם שהם אמרו את זה!
אשמתם שהם חשבו שהגבר הוא זה שיוצר את הילד לבד, ושהאישה היא רק כלי אחסון! בחייאת! גברים כל כך מלאים בעצמם והיא אפילו לא מביעה את דעתה האישית, היא פשוט מציינת עובדות.
גברים חשבו שהם אלים ושנשים הן השטן, אי אפשר למחוק את ההיסטוריה, וכל מי שאומר שהספר "המין השני" הוא מתקפת זעם על גברים - כנראה לא קרא אותו כמו שצריך.

בכל אופן, אלו היו ספרים נהדרים וזה פחות.
קניתי אותו כי רציתי ספר שיגרום לי לחשוב, אני אוהבת לחשוב, אני מסוגלת להעביר שעות ארוכות בשבת בלילה כשאני רק חושבת ומדברת לעצמי כמו איזו תימהונית.
והספר הזה אכן גרם לי לחשוב, אבל רוב העבודה על החשיבה הזאת הייתה שלי, לספר הזה ממש לא מגיע קרדיט.

הוא לא נתן לי תשובות, אלא רק דברים לתהות לגביהם.
אני מישהי שכשהיא שמעה בפעם הראשונה בשיעור אזרחות את המילים "עריצות הרוב", היא סוף סוף הרימה את הראש מהשולחן והקשיבה.
אין דבר שיותר מעצבן אותי, מזה שאנשים חושבים שבגלל שהם הרוב אז הם צודקים.
בחיי, ראש ממשלה שמקשיב למה שהעם רוצה, ופשוט עושה את זה כי "העם אמר את דברו" - הוא לא ראש ממשלה טוב.
ואני תמיד חושבת על איך שיש דברים שרק מעטים מתמודדים איתם, ושרוב הציבור לא מודאג מהם, אז האנשים היחידים האלו - פשוט נדפקו.
למדינה לא אכפת מכל אזרחיה במידה שווה, וכולנו יודעים שזה נכון, תראו כמה זמן ירדו קאסמים בשדרות.

מישהו אמר פעם שאם כבר העולם לא הוגן, אז לפחות תדאג שהוא יהיה לא הוגן לטובתך.
הנושא הזה, קרוב ללבי, כי אני רוצה עולם שהוא הוגן כלפי כולם.
חוקים שמגנים ומטפחים לא רק את הרוב, אלא גם את כל מי שניתן לשפר את חייו במשהו.

בכל אופן, אני בכלל לא מדברת על הספר!
מרקתי דברים אז תנו לי לראות אם יש כאן משהו מעניין...

הדעה של דבלין פחות או יותר כפי שהבנתי אותה, היא שחברה נשענת על מוסר משותף, ושאנשים שעושים מעשים לא מוסריים, אפילו אם זה בצנעת הפרט, מובילים בסופו של דבר להתפוררות החברה.
ככה שלמעשה, לאכוף מוסר מגן על שלמות החברה שלנו.

וחוץ מזה לא ממש אכפת לי מכל השאר.
פשוט השאלות שהספר מעלה אכן מעניינות אותי, אבל לא מצאתי שום תשובות אז פרשתי מוקדם.

בכל אופן, הספר הזה אכן גרם לי לחשוב כמו שרציתי, אבל שוב, אני זאת שעשתה את רוב העבודה כאן.
ממש סחטתי את הלימון הזה, עד שסופית נשבר לי.
הוא גרם לי להתאמץ, והוא לא שווה את זה בעיניי.
והכתיבה נוראית בעיניי, אפילו שאני כנראה מגזימה, היא הייתה פשוט עינוי וכואב לי אפילו לחשוב על לקרוא אותה שוב.”

“ספר חשוב, שעוסק בהבחנה בין מוסר תועלתני לבין מוסר פוזיטיבי.האם יש להחיל את החוק ולהעניש את מי שלא פועל לפיו גם אם הוא בגיר, פעולתו לא פגעה בזולת, ונעשתה בהסכמה? האם החוק אמור לשמור על טוהר המידות של החברה ולשמור שלא תיטה מהמוסר המקובל בה? מה בין מוסר לחוק? מה בין מוסר לדמוקרטיה?
הארט דן בספרו בשאלות הללו, מציג את התיאוריה של מיל, הדוגל במוסר התועלתני, ואת ההתפלמסות של המתנגדים לו, התומכים בתיאוריית המוסר הפוזיטיבי.
מעניין ומאיר עיניים.”