“הספר "הבית ברחוב גריבלדי" נכתב ע"י איסר הראל, מי שהיה ראש המוסד (1952-1963) בזמן המבצע ללכידתו של צורר היהודים הנאצי, אדולף אייכמן. אייכמן נלכד ב11.5.1960 בארגנטינה, לאחר שחי שם בזהות בדוייה (תחת השם 'ריקרדו קלמנט') ב 11 במאי 1960, כהרגלו מדי יום ביומו, ירד אייכמן מהאוטובוס בדרכו מהעבודה אל ביתו. אור פנסי מכונית סינוור אותו, והוא נתפס והוכנס לתוך מכונית, שהפליגה משם, לבית מסתור, שהוכן מבעוד מועד. אחרי 11 יום הועלה על מטוס בשדה התעופה בבואנוס איירס, שבתום טיסה ארוכה, כולל חניית ביניים בדאקאר, הגיע לשדה התעופה לוד. אחרי זיהוי ודאי מסר בכנסת ראש הממשלה, דוד בן גוריון, את ההודעה הדרמטית הזו: "לפני זמן מה נתגלה על ידי שירותי ביטחון הישראליים אחד מגדולי פושעי הנאצים, אדולף אייכמן, האחראי יחד עם ראשי הנאצים למה שהם קראו 'הפתרון הסופי של בעיית היהודים', כלומר השמדת שישה מיליונים מיהודי אירופה. אדולף אייכמן נמצא כבר במעצר בארץ, ויעמוד בקרוב למשפט בישראל בהתאם לחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם" היתה זו אחת ההודעות הדרמטיות, ששמע הציבור הישראלי, ואשר פתחה את אחת הפרשיות המרכזיות בתולדות החברה הישראלית: משפט אייכמן בירושלים. בספר גולל איסר הראל את כל מה שקדם להודעה הזו: את משימת איסוף המודיעין, ובירור זהותו וכתובתו של אייכמן, החיפושים אחריו, ההוצאה לפועל של לכידתו, והשמירה עליו בבתי המסתור, שאורגן מראש, עד העברתו במטוס לישראל. הספר הוא מעין תסריט למותחן של פעם. סוכני מוסד שפעלו בלי ג'י פי אס ובלי טלפונים סלולריים, דפדפו בספרי טלפונים, ובעיקר - חיכו שעות או ימים עד שהתעדכנו מה קרה לאנשי הצוות או לכוח שיצא למשימה. בעקבות הספר הופק ב-1979 סרט הטלוויזיה "בית ברחוב גריבלדי"בהשתתפות חיים טופול. הספר חשוב, מרתק ונקרא בנשימה עצורה. שני הדברים היחידים שפגעו במקצת בהנאה היו: השפה הארכאית והמיושנת, והשבחים שחולק איסר הראל לעצמו.”

“פשוט ספר שהוא חובה לקריאה. לא רק ליהודים, לא רק למתעניינים בהיסטוריה, לא רק לסקרנים, לא רק לתלמידים. כולם, חייבים לקרוא את הספר הזה, על מנת להבין, איך פועל המוח האנושי, הן מבחינת ניצולו לעשות מעשים טובים, וגם ההיפך. הספר מספר את סיפור לכידת אדולף אייכמן, שרצה לטהר את העולם מיהודים, ביחד עם היטלר, וזה מסופר ע"י איסר הראל - שהיה אז ראש שרותי הביטחון. לאורך כל הספר (שקראתי אותו בנשימה עצורה, ולא יכולתי להפסיק) התפעלתי מכמה דברים. מסגנון הכתיבה של איסר, איך הוא סיפר את הכל בצורה כזאת שהמחישה לי, מה בעצם עבר עליו, על כל העוסקים בדבר, עד ללכידה ואחריה. כל העובדות, הכל מדויק ומדוקדק להפליא, רואים שאיסר הוא בן אדם שקדן, שאם מתחיל במשימה - חייב לסיימה בהצלחה. וזה מה שהיה. וכמובן, כל האנשים שהשתתפו בפעולה המבצעית המבריקה הזאת. המחשבה מאחורי כל פעולה - פעולות הריגול והבילוש שנעשו, פירוט השעות, המקומות, הימים, גרם לי להרגיש כל כך שם !! כמובן, שגם רגש היה שם. התפעלתי, התרגשתי, החכמתי ולמדתי עוד קצת, וגם, על קבוצת אנשים מדהימים. יש הרבה מסרים גדולים מאחורי כל מילה שמסופרת בספר. כל דמות אמיתי שמתוארת שם. הדבקות במטרה, היושר, טוב הלב, הרצון הטוב, הנימוס, ההגיון, החוכמה הגדולה ! פשוט פעולה גאונית ומבריקה, שהשתתפו בה אנשים גאוניים ומבריקים, ואני ממליצה בחום, לכל חובב קריאה באשר הוא, בכל הגילאים.”

“ספר די יפה אך הטפיחה העצמית על השכם של איסר הראל ולקיחת 100% מהתהילה לעצמו מורידים הרבה מאמינות הספר. מלבד זאת רמת הכתיבה גם איננה משובחת במיוחד והספר לא מרתק ברמה התואמת לעלילה המדהימה שהתרחשה במציאות.”

“ספר על הבאת רוצח אחד לדין. אחד ממיליון סיפורי גבורה, הפעם לא של ניצולים אלה של ציידים, שמהווה עוד נדבך בדבר הבלתי ניתן להגדרה שנקרא השואה והגבורה. פה ושם שומעים בתקשורת ראיונות עם הנפשות הפועלות, אלה שעדיין בחיים. קריאת הספר יוצרת זיקה בינינו לאותן דמויות הרואיות, ומביאה אותנו לחפש ולשקוע בספרים נוספים הקשורים לתקופה ההיא.”

“הספר "הבית ברחוב גריבלדי" נכתב ע"י איסר הראל, מי שהיה ראש המוסד (1952-1963) בזמן המבצע ללכידתו של צורר היהודים הנאצי, אדולף אייכמן. אייכמן נלכד ב11.5.1960 בארגנטינה, לאחר שחי שם בזהות בדוייה (תחת השם 'ריקרדו קלמנט') ב 11 במאי 1960, כהרגלו מדי יום ביומו, ירד אייכמן מהאוטובוס בדרכו מהעבודה אל ביתו. אור פנסי מכונית סינוור אותו, והוא נתפס והוכנס לתוך מכונית, שהפליגה משם, לבית מסתור, שהוכן מבעוד מועד. אחרי 11 יום הועלה על מטוס בשדה התעופה בבואנוס איירס, שבתום טיסה ארוכה, כולל חניית ביניים בדאקאר, הגיע לשדה התעופה לוד. אחרי זיהוי ודאי מסר בכנסת ראש הממשלה, דוד בן גוריון, את ההודעה הדרמטית הזו: "לפני זמן מה נתגלה על ידי שירותי ביטחון הישראליים אחד מגדולי פושעי הנאצים, אדולף אייכמן, האחראי יחד עם ראשי הנאצים למה שהם קראו 'הפתרון הסופי של בעיית היהודים', כלומר השמדת שישה מיליונים מיהודי אירופה. אדולף אייכמן נמצא כבר במעצר בארץ, ויעמוד בקרוב למשפט בישראל בהתאם לחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם" היתה זו אחת ההודעות הדרמטיות, ששמע הציבור הישראלי, ואשר פתחה את אחת הפרשיות המרכזיות בתולדות החברה הישראלית: משפט אייכמן בירושלים. בספר גולל איסר הראל את כל מה שקדם להודעה הזו: את משימת איסוף המודיעין, ובירור זהותו וכתובתו של אייכמן, החיפושים אחריו, ההוצאה לפועל של לכידתו, והשמירה עליו בבתי המסתור, שאורגן מראש, עד העברתו במטוס לישראל. הספר הוא מעין תסריט למותחן של פעם. סוכני מוסד שפעלו בלי ג'י פי אס ובלי טלפונים סלולריים, דפדפו בספרי טלפונים, ובעיקר - חיכו שעות או ימים עד שהתעדכנו מה קרה לאנשי הצוות או לכוח שיצא למשימה. בעקבות הספר הופק ב-1979 סרט הטלוויזיה "בית ברחוב גריבלדי"בהשתתפות חיים טופול. הספר חשוב, מרתק ונקרא בנשימה עצורה. שני הדברים היחידים שפגעו במקצת בהנאה היו: השפה הארכאית והמיושנת, והשבחים שחולק איסר הראל לעצמו.”

“פשוט ספר שהוא חובה לקריאה. לא רק ליהודים, לא רק למתעניינים בהיסטוריה, לא רק לסקרנים, לא רק לתלמידים. כולם, חייבים לקרוא את הספר הזה, על מנת להבין, איך פועל המוח האנושי, הן מבחינת ניצולו לעשות מעשים טובים, וגם ההיפך. הספר מספר את סיפור לכידת אדולף אייכמן, שרצה לטהר את העולם מיהודים, ביחד עם היטלר, וזה מסופר ע"י איסר הראל - שהיה אז ראש שרותי הביטחון. לאורך כל הספר (שקראתי אותו בנשימה עצורה, ולא יכולתי להפסיק) התפעלתי מכמה דברים. מסגנון הכתיבה של איסר, איך הוא סיפר את הכל בצורה כזאת שהמחישה לי, מה בעצם עבר עליו, על כל העוסקים בדבר, עד ללכידה ואחריה. כל העובדות, הכל מדויק ומדוקדק להפליא, רואים שאיסר הוא בן אדם שקדן, שאם מתחיל במשימה - חייב לסיימה בהצלחה. וזה מה שהיה. וכמובן, כל האנשים שהשתתפו בפעולה המבצעית המבריקה הזאת. המחשבה מאחורי כל פעולה - פעולות הריגול והבילוש שנעשו, פירוט השעות, המקומות, הימים, גרם לי להרגיש כל כך שם !! כמובן, שגם רגש היה שם. התפעלתי, התרגשתי, החכמתי ולמדתי עוד קצת, וגם, על קבוצת אנשים מדהימים. יש הרבה מסרים גדולים מאחורי כל מילה שמסופרת בספר. כל דמות אמיתי שמתוארת שם. הדבקות במטרה, היושר, טוב הלב, הרצון הטוב, הנימוס, ההגיון, החוכמה הגדולה ! פשוט פעולה גאונית ומבריקה, שהשתתפו בה אנשים גאוניים ומבריקים, ואני ממליצה בחום, לכל חובב קריאה באשר הוא, בכל הגילאים.”

“ספר די יפה אך הטפיחה העצמית על השכם של איסר הראל ולקיחת 100% מהתהילה לעצמו מורידים הרבה מאמינות הספר. מלבד זאת רמת הכתיבה גם איננה משובחת במיוחד והספר לא מרתק ברמה התואמת לעלילה המדהימה שהתרחשה במציאות.”

“ספר על הבאת רוצח אחד לדין. אחד ממיליון סיפורי גבורה, הפעם לא של ניצולים אלה של ציידים, שמהווה עוד נדבך בדבר הבלתי ניתן להגדרה שנקרא השואה והגבורה. פה ושם שומעים בתקשורת ראיונות עם הנפשות הפועלות, אלה שעדיין בחיים. קריאת הספר יוצרת זיקה בינינו לאותן דמויות הרואיות, ומביאה אותנו לחפש ולשקוע בספרים נוספים הקשורים לתקופה ההיא.”