“בשנת 1866 התרחשו אירועים מוזרים באוקיינוסים ברחבי העולם, מסופר שאוניות נתקלו בגוף ענקי ומוזר שתואר גדול יותר מלוויתן. בהתחלה רוב האנשים והמדענים סירבו להתייחס לתופעה וראו בה רק שמועות אבל בהמשך ככל שאותו גוף ענקי נגלה יותר ויותר לאוניות ששטו ברחבי האוקיינוס האנשים בתפקידים הבכירים התחילו להתייחס אל התופעה ברצינות רבה. כולם התחילו לדבר על הדג הענק עד שיום אחד בשנת 1867 ב13 באפריל נחצה קו אדום: באותו היום אוניית ה'נובה סקוטיה', אונייה אנגלית חשובה, נפגעה מאותו דג ענק אשר חתך את הדופן השמאלית וכמעט גרם לספינה לשקוע למצולות. בהמשך ממשלת ארצות הברית הקימה משלחת ושלחה אותה לרדוף את הדג הענק. כאן מגיע סיפורו של פרופסור פייר ארונקס ומשרתו קונסיי שמצטרפים לאותה משלחת שרוכזה באוניית ה'אברהם לינקולן' בכדי לצוד את הדג הענק ולהבין מה טיבו, מניעיו, מהיכן הגיע. ביסודו של דבר האונייה הגיעה לאוקיינוס האטלנטי, שם הפרופסור וקונסיי פוגשים בנד לנד שהוא גבר צרפתי-קנדי בעל תושייה שצד לוויתנים למחייתו ויודע להשתמש בצלצל. שלושה חודשים עוברים עד שהמשלחת נתקלת ביצור המסתורי ומתילה בו פגזים שלא משפיעים עליו כלל ובהמשך פרופסור ארונקס, קונסיי ונלד לנד מאבדים שליטה ונזרקים לים ונאספים בידי אותו יצור שמתגלה להיות צוללת בשם הנאוטילוס ופוגשים את קפטן נמו נווט הצוללת. הם מקבלים מזון ימי עשיר וטעים, וגם מתפלאים מן הטכנולוגיה הנפלאה והמבנה של הצוללת והופכים לסוג של שבויים אם כי חופשיים כמעט לחלוטין לנוע בצוללת ולמסעותיה ברחבי העולם. בתוך הצוללת הקטנה כאילו קיים עולם אחר מצוייה בה ספרייה, חדרי שינה ואפילו חדר מלא באומנות נפלאה. קפטן נמו מתגלה כאדם מאוד אינטלגנטי אך עם זאת יש לו סודות שהוא מסתיר ושידועים רק לו. ומכאן מתחיל מסע נפלא ובו מתגלה העולם התת-קרקעי המופלא: בתמונה אחת בקרקעית הים נראות קונכיות, צוקים מלאי שיחים ופרחים צדפות וקונכיות בשלל צבעי הקשת. בקטע אחר בספר הצוללת חולפת על פני חופים מלאי אוכלי אדם, בקטע נוסף הצוללת מגיעה אל שדות הפנינים של חופי סרי לנקה, בקטע אחר הצוללת מגיעה לים האדום וכבר קרובה לחופי אפריקה ועוד. הרבה מראות נפלאים נגלים בפני הפרופסור ארונקס, קונסיי ונד לנד. הפרופסור ארונקס מנצל את הזמן כדי ללמוד יותר על העולם התת-קרקעי ולכתוב ספר חדש. המשרת של ארונקס, קונסיי, נאמן לארונקס ולא מתלונן והולך איתו בכל אשר ילך. ואילו נד לנד מתחיל להשתגע ולתכנן בריחה ביחד עם חבריו החדשים בגלל שהוא מתגעגע למולדתו קנדה ולעיסוק שלו ציד לוויתנים. ככל שהזמן עובר הרצון לחזור הביתה הולך ומתגבר ודמותו המורכבת של דוקטור נמו ומניעיו לבנייה של הצוללת המתוחכמת הולכים ומתגלים לאט לאט והכל תוך תיאור מקומות נפלאים שרגל אדם לא דרכה בהם. בסך הכל עשרים אלף מיל מתחת למים הוא ספר הרפתקאות נפלא פשוט ומענג לקריאה וכל אדם שחפצה נפשו בהרפתקאות ימצא בו משהו. זהו סיפור מדהים אודות אדם (קפטן נמו) שבחר מרצונו להתנתק מהעולם ומהיבשה, לבנות צוללת ולשקוע לקרקעית, לחיות על פי החוקים שלו, אדם שהתאהב בים ומרד בחברה ומצא את ייעודו בים לטוב או לרע. התרגום של הספר טוב, האיורים טובים, אבל התרגום גם מלא בשגיאות כתיב וזאת הסיבה שנתתי לספר הנפלא הזה רק ארבעה כוכבים.”

“רבות כבר נכתב, תואר, דובר והושר על יכולתו המופלאה של הסופר הצרפתי בן המאה ה-19, ז'ול וורן, לא רק לחזות את פלאי הטכנולוגיה שכלל לא היו בתכנון בזמנו, אלא להגדיל ולהסביר בשפה השווה לכל נפש גם את אופן פעולתם. אמנם במקרה דנן הוא שגה פה ושם, למשל בטענתו שצוללת חייבת לצוף אחת למספר ימים כדי לאוורר את חדריה, אבל זה לגמרי בסדר : סחבק חי ב-2012 וגם אני לא מבין איך העסק עובד בדיוק...:) אכן, תרגומים שונים של הספר קראתי עוד בילדות, אבל הוורסיה שנחקקה עמוק בזיכרוני היא דווקא זו של הסרט, אחת ההפקות הגדולות והיקרות של הוליווד בשנות החמישים צריך להודות, בטח של אולפני וולט דיסני, עם ג'יימס מייסון ז"ל כקפטן נמו וקירק דאגלס יבדל"א כאמן הצילצל נד לנד; ככה שהיה לי איזשהו מראה ויזואלי של הדברים, כמה חבל... מילא. זה למה מומלץ ברוב המקרים לקרוא לפני לצפות וכך גם לצחוק על הבמאי האהבל במקום לכעוס עליו... עיקרו של דבר : אם שמים בצד את נטייתו הכמעט אובססיבית של ז'ון וורן להכביד בפרטים מדעיים מדויקים (מידות אורך, רוחב, עומק ונפח - בים וביבשה), שכנראה העניקו לספריו בזמן פרסומם את מידת האותנטיות שהייתה חשובה לו מן הסתם, הרי שהספר "עשרים אלף מיל" (כמו גם עוד כמה וכמה מיצירותיו האחרות), הוא שוס אמיתי : עומד היטב במבחן הזמן, מרתק לעילא, עוצר נשימה לעיתים, ספרות בעלת איכויות קלאסיות של ממש, אפילו שבחלק מהמדינות שאליהן הגיע הספר, לא על סיפונה של נאוטילוס אני חושב, הושם זה, אחר כבוד, במדף ה"ספרות לנוער". כנראה שממבוגר מצפים, למצער, שם וגם פה, לאפסן את הדמיון ולחשוף את אמת החיים העירומה. תרגומה העדכני של מרים בן שחר ראוי למילה טובה ואף יותר מכך : לא קל לתרגם קלאסיקה שתשמר מחד את כבודם של התיאורים המקוריים ומאידך - שתצליח לגעת בליבם ובהווייתם של הקוראים ההדיוטות בני זמננו. איתי זה הצליח. אהבתי גם את המיני-וידוי בסוף, שאמנם מוכיח כמה אנחנו הישראלים חפיפניקים אפילו כשאנו עוסקים בספרות, אבל בת'אכלס שאנו גם מודעים לכך לגמרי : גם אני הכרתי את הסתירה שבין שמו המקורי של הספר "עשרים אלף ליגות" (מידת אורך-מרחק) לעומת שמו המתורגם לעברית "עשרים אלף מיל" (מידת עומק), דבר שמוכיח ללא ספק שהמתרגם הראשון לא קרא את הספר או, חמור מכך, לא הבין אותו : 20 אלף ליגות מציין את המרחק שהמספר עבר על סיפונה של הצוללת במשך החודשים ששהה בה כאסירו של קפטן נמו ולא את טווח יכולתה של נאוטילוס לשקוע... גם טועה וגם מטעה. אני לא שמעתי על נקודה באוקיינוס שבה נמדד עומק כזה, אבל עם שטויות של מתרגמים הגעתי קרוב... קריאה מהנה !”

“ספר אדיר,אבל בשפה קצת מוזרה.”

“בשנת 1866 התרחשו אירועים מוזרים באוקיינוסים ברחבי העולם, מסופר שאוניות נתקלו בגוף ענקי ומוזר שתואר גדול יותר מלוויתן. בהתחלה רוב האנשים והמדענים סירבו להתייחס לתופעה וראו בה רק שמועות אבל בהמשך ככל שאותו גוף ענקי נגלה יותר ויותר לאוניות ששטו ברחבי האוקיינוס האנשים בתפקידים הבכירים התחילו להתייחס אל התופעה ברצינות רבה. כולם התחילו לדבר על הדג הענק עד שיום אחד בשנת 1867 ב13 באפריל נחצה קו אדום: באותו היום אוניית ה'נובה סקוטיה', אונייה אנגלית חשובה, נפגעה מאותו דג ענק אשר חתך את הדופן השמאלית וכמעט גרם לספינה לשקוע למצולות. בהמשך ממשלת ארצות הברית הקימה משלחת ושלחה אותה לרדוף את הדג הענק. כאן מגיע סיפורו של פרופסור פייר ארונקס ומשרתו קונסיי שמצטרפים לאותה משלחת שרוכזה באוניית ה'אברהם לינקולן' בכדי לצוד את הדג הענק ולהבין מה טיבו, מניעיו, מהיכן הגיע. ביסודו של דבר האונייה הגיעה לאוקיינוס האטלנטי, שם הפרופסור וקונסיי פוגשים בנד לנד שהוא גבר צרפתי-קנדי בעל תושייה שצד לוויתנים למחייתו ויודע להשתמש בצלצל. שלושה חודשים עוברים עד שהמשלחת נתקלת ביצור המסתורי ומתילה בו פגזים שלא משפיעים עליו כלל ובהמשך פרופסור ארונקס, קונסיי ונלד לנד מאבדים שליטה ונזרקים לים ונאספים בידי אותו יצור שמתגלה להיות צוללת בשם הנאוטילוס ופוגשים את קפטן נמו נווט הצוללת. הם מקבלים מזון ימי עשיר וטעים, וגם מתפלאים מן הטכנולוגיה הנפלאה והמבנה של הצוללת והופכים לסוג של שבויים אם כי חופשיים כמעט לחלוטין לנוע בצוללת ולמסעותיה ברחבי העולם. בתוך הצוללת הקטנה כאילו קיים עולם אחר מצוייה בה ספרייה, חדרי שינה ואפילו חדר מלא באומנות נפלאה. קפטן נמו מתגלה כאדם מאוד אינטלגנטי אך עם זאת יש לו סודות שהוא מסתיר ושידועים רק לו. ומכאן מתחיל מסע נפלא ובו מתגלה העולם התת-קרקעי המופלא: בתמונה אחת בקרקעית הים נראות קונכיות, צוקים מלאי שיחים ופרחים צדפות וקונכיות בשלל צבעי הקשת. בקטע אחר בספר הצוללת חולפת על פני חופים מלאי אוכלי אדם, בקטע נוסף הצוללת מגיעה אל שדות הפנינים של חופי סרי לנקה, בקטע אחר הצוללת מגיעה לים האדום וכבר קרובה לחופי אפריקה ועוד. הרבה מראות נפלאים נגלים בפני הפרופסור ארונקס, קונסיי ונד לנד. הפרופסור ארונקס מנצל את הזמן כדי ללמוד יותר על העולם התת-קרקעי ולכתוב ספר חדש. המשרת של ארונקס, קונסיי, נאמן לארונקס ולא מתלונן והולך איתו בכל אשר ילך. ואילו נד לנד מתחיל להשתגע ולתכנן בריחה ביחד עם חבריו החדשים בגלל שהוא מתגעגע למולדתו קנדה ולעיסוק שלו ציד לוויתנים. ככל שהזמן עובר הרצון לחזור הביתה הולך ומתגבר ודמותו המורכבת של דוקטור נמו ומניעיו לבנייה של הצוללת המתוחכמת הולכים ומתגלים לאט לאט והכל תוך תיאור מקומות נפלאים שרגל אדם לא דרכה בהם. בסך הכל עשרים אלף מיל מתחת למים הוא ספר הרפתקאות נפלא פשוט ומענג לקריאה וכל אדם שחפצה נפשו בהרפתקאות ימצא בו משהו. זהו סיפור מדהים אודות אדם (קפטן נמו) שבחר מרצונו להתנתק מהעולם ומהיבשה, לבנות צוללת ולשקוע לקרקעית, לחיות על פי החוקים שלו, אדם שהתאהב בים ומרד בחברה ומצא את ייעודו בים לטוב או לרע. התרגום של הספר טוב, האיורים טובים, אבל התרגום גם מלא בשגיאות כתיב וזאת הסיבה שנתתי לספר הנפלא הזה רק ארבעה כוכבים.”

“רבות כבר נכתב, תואר, דובר והושר על יכולתו המופלאה של הסופר הצרפתי בן המאה ה-19, ז'ול וורן, לא רק לחזות את פלאי הטכנולוגיה שכלל לא היו בתכנון בזמנו, אלא להגדיל ולהסביר בשפה השווה לכל נפש גם את אופן פעולתם. אמנם במקרה דנן הוא שגה פה ושם, למשל בטענתו שצוללת חייבת לצוף אחת למספר ימים כדי לאוורר את חדריה, אבל זה לגמרי בסדר : סחבק חי ב-2012 וגם אני לא מבין איך העסק עובד בדיוק...:) אכן, תרגומים שונים של הספר קראתי עוד בילדות, אבל הוורסיה שנחקקה עמוק בזיכרוני היא דווקא זו של הסרט, אחת ההפקות הגדולות והיקרות של הוליווד בשנות החמישים צריך להודות, בטח של אולפני וולט דיסני, עם ג'יימס מייסון ז"ל כקפטן נמו וקירק דאגלס יבדל"א כאמן הצילצל נד לנד; ככה שהיה לי איזשהו מראה ויזואלי של הדברים, כמה חבל... מילא. זה למה מומלץ ברוב המקרים לקרוא לפני לצפות וכך גם לצחוק על הבמאי האהבל במקום לכעוס עליו... עיקרו של דבר : אם שמים בצד את נטייתו הכמעט אובססיבית של ז'ון וורן להכביד בפרטים מדעיים מדויקים (מידות אורך, רוחב, עומק ונפח - בים וביבשה), שכנראה העניקו לספריו בזמן פרסומם את מידת האותנטיות שהייתה חשובה לו מן הסתם, הרי שהספר "עשרים אלף מיל" (כמו גם עוד כמה וכמה מיצירותיו האחרות), הוא שוס אמיתי : עומד היטב במבחן הזמן, מרתק לעילא, עוצר נשימה לעיתים, ספרות בעלת איכויות קלאסיות של ממש, אפילו שבחלק מהמדינות שאליהן הגיע הספר, לא על סיפונה של נאוטילוס אני חושב, הושם זה, אחר כבוד, במדף ה"ספרות לנוער". כנראה שממבוגר מצפים, למצער, שם וגם פה, לאפסן את הדמיון ולחשוף את אמת החיים העירומה. תרגומה העדכני של מרים בן שחר ראוי למילה טובה ואף יותר מכך : לא קל לתרגם קלאסיקה שתשמר מחד את כבודם של התיאורים המקוריים ומאידך - שתצליח לגעת בליבם ובהווייתם של הקוראים ההדיוטות בני זמננו. איתי זה הצליח. אהבתי גם את המיני-וידוי בסוף, שאמנם מוכיח כמה אנחנו הישראלים חפיפניקים אפילו כשאנו עוסקים בספרות, אבל בת'אכלס שאנו גם מודעים לכך לגמרי : גם אני הכרתי את הסתירה שבין שמו המקורי של הספר "עשרים אלף ליגות" (מידת אורך-מרחק) לעומת שמו המתורגם לעברית "עשרים אלף מיל" (מידת עומק), דבר שמוכיח ללא ספק שהמתרגם הראשון לא קרא את הספר או, חמור מכך, לא הבין אותו : 20 אלף ליגות מציין את המרחק שהמספר עבר על סיפונה של הצוללת במשך החודשים ששהה בה כאסירו של קפטן נמו ולא את טווח יכולתה של נאוטילוס לשקוע... גם טועה וגם מטעה. אני לא שמעתי על נקודה באוקיינוס שבה נמדד עומק כזה, אבל עם שטויות של מתרגמים הגעתי קרוב... קריאה מהנה !”

“ספר אדיר,אבל בשפה קצת מוזרה.”