“רקוויאם לספרי טיולים

כשבקשתי מעט לדלל את ספרייתי, הבאתי אחדים מספרי הטיולים שלי לסיפור חוזר כתרומה. אך נתקלתי בסירוב אדיב, אף אחד כבר לא קונה ספרי טיולים, אמר מנהל החנות. אם כן מה לעשות בהם, שאלתי? להכניס אותם לתוך המיכל המיועד למחזור נייר, השיב.
***
ראיתי אותו בספסל תחנת הרכבת, מתחנן כמו גור חתולים נטוש, ואספתי אותו לידיי למרות מחאותיה של אשתי שרטנה, תגיד כל ספר עזוב שאתה רואה ברחוב, אתה חייב להכניס לבית, חשבתי שהסכמנו, שאתה מתגבר על האובססיה, להתייחס לכל ספר עזוב כיצור חסר ישע.

הספר שאספתי לחיקי, טיולים בעקבות סופרים, של עידית שכטל - פייל, שלא הפסקתי לדפדף בדפיו, מייצג עבורי תשוקה יוקדת, לטייל בעקבות סופרים הכותבים בספריהם על מקומות מעוררי געגועים.

שכטל, עשתה בחירה מעניינת בתמהיל של מקומות וסופרים, היא בחרה בשלו בעקבות ספרו עשיו המספר על עמק המצלבה, את יהודית קציר, בעקבות ספרייה מגדלים של יבשה, והנה אני מתחילה, המתארים את חיפה והכרמל. עם דויד גרוסמן, באמצעות ספרו משהו לרוץ איתו, רצתי עם אסף וכלבו בחוצות ירושלים, והגעתי לאתרים נוספים בעקבות סופרים אחרים.

אני בחרתי בסקירה הזאת לספר על ממסלול טיול אחד, אל חנויות ספרים ישנים בירושלים, בעקבות הספר אמת מארץ תצמח, של חיים סבתו, סיפור הנוגע באהבה נוספת שלי לחנויות ספרים ישנים, בהם נהגתי כילד לרכוש את ספרי הראשונים, ועד היום אני פוקד אותן כחנויות פלאים. הסיבה השנייה שבחרתי בנושא זה, משום שהכרתי את האדם עליו כותבת שכטל, ובאמצעותו אני יכול להשלים את סיפורה, שאת אחריותו היא כלל לא יכלה לשער.

אהבתו של סבתו לחנויות ספרים ישנים בירושלים, מתוארת בספרו אמת מארץ תצמח: "בחנויות ספרים ישנים...טחב ואבק יש שם, וכל ספר שמיושן מחברו משובח מחברו. ומהם מקורעים ומחוררים. והערבוביה מעלה היא אצלם. ואתה נכנס לחנות, מכניס ראשך לתוך ארגז, וקורא וסותר והופך ומפשפש, ואין מוחה בידך." (שכטל -112), תיאור המנוגד לתחושת הספר החדש שזה עתה יצא מהדפוס, המאפיינת את חנויות רשתות הספרים.

אחת מחמש חנויות הספרים, בהם נהג סבתו לשוטט, הייתה חנות הספרים של שטיין, שבעליה הראשון היה חלבן, שחלק חלב לבתי תושבי שכונת רחביה בירושלים בשנות השלושים של המאה הקודמת, איש משכיל יוצא גרמניה, שמידי פעם נשאל על ספרים, והיכן ניתן להשיג ספר פלוני, וכך לצד חלוקת החלב, החל שטיין להיות מחפש ספרים, וגם לחלק את ספריו למשכלי העיר.

במהלך שנות השישים, שטיין רכש את חנותו, אותה מתאר סבתו כמקום אותו פקדו משכילי העיר, שהיו מחלפים מידע על ספרים, או מתעדכנים במאמרים מענייניים שזה עתה פורסמו, או במידע על ספר נדיר אותו הם חפשו. במרוצת השנים החנות הקטנה יחסית והדחוסה נשארה כפי שהיא, אך לצידה נוספו שני מחסני גדולים. את החנות ניהל עד לפני כשנתיים דוד, הנכד של מייסד העסק.

פעם חיפשתי טלפונית ספר מסוים, ודוד הנכד שהיה בעל החנות, הודיע לי, אני מגיע לכפר סבא מידי שבת, ואשמח להביא לך את הספר. כך נפגשנו, ישבנו ושוחחנו על ספרים, מפגשים שנמשכו מספר שנים. עד שדוד שנקלע לקשיים מכר את חנותו, שעדיין ניצבת במקומה בשם שטיין בבעלות חדשה.
***
ספר הטיולים של שכטל, יוצר מפגש מרתק בין סיפור למקום, הוא מעוצב בצורה גרפית מרהיבה. היוצרת חוויה אסטטית בפני עצמה, מייצג בכך ז'אנר שחלף עבר מהעולם, תופעה המותירה בקרבי צביטה בלב לעולם בו החיים מתקיימים במדיות דיגיטליות, בהן חושניות הספר אבדה, כמו דברים רבים נוספים בחיינו.”