מלחמת יום הכיפורים ירדה מדינת ישראל כמכת-פתע מדהימה וכואבת. כבר במהלך הקרבות, וביתר שאת לאחר מכן, הוצגו בארץ סימני-שאלה רבים ביחס לתפקודה ולכשירתה של ההנהגה המדינית והצבאית. חלקם הפכו להאשמות כבדות כלפי משה דיין. שר הביטחון דאז, שנחשב עד פרוץ המלחמה לגיבור לאומי, נעשה מוקד לכינויי-גנאי ותואר כאבי-אבות המחדל, כמי שאיבד את עשתונותיו וטעה לאורך כל הדרך. אריה בראון ראה את הדברים באור שונה לחלוטין, ומנקודת-תצפית מיוחדת במינה. כשלישו וכמזכירו הצבאי של שר הביטחון, הזדמן לו להיות נוכח כמעט בכל הדיונים החשובים, לבקר בקווי החזית ולעמוד על המתרחש מאחורי הקלעים. כך הצטיירה לנגד עיניו תמונתו של משה דיין, כשותף לאחריות בתוקף תפקידו הבכיר כשר הביטחון אבל גם כמדינאי ואסטרטג שהבחין - לעתים לבדו - בהתפתחויות כמות שהן וידע להתאושש לפני כל עמיתיו ולנהל את מכונת המלחמה הישראלית בדרכה מהפתעה לניצחון. מאוחר יותר צירף בראון למראה העיניים ולהתרשמות הבלתי-אמצעית גם מחקר מדוקדק וממושך במסמכים ובניתוחים הרלבנטיים. כך עלה בידו לשרטט דיוקן מעניין, מאלף ומרתק של תקופה קריטית בתולדות המדינה.