“****


פרדריק פורסיית מכניס לכיס הקטן של המיקרופילם, בעיניי, כל סופר מתח או סופרי "מרגלים", בכללם לה קארה, סילבה וחבריהם. כל הספרים שלו, החל מהמוקדמים כמו "נשיא על הכוונת" ו"תיק אודסה" ועד ל"אגרוף האל", "המתווך" ועוד הם מעולים שבמעולים, אינטיליגנטיים, ידעניים בלי להיות פטפטניים, ומותחים מאוד מאוד.
בדרך כלל, הוא משתמש בעובדה היסטורית ומשלב אותה ביד אמן בתוך סיפור מופלא שקורה "מאחורי הקלעים" של המציאות המוכרת. ב"אגרוף האל" הוא השתמש בהתנקשות מסתורית שאירעה באמת במומחה הארטילריה ג'ראלד בול ובביטויים מעורפלים ולא שגרתיים בנאומיו של סדאם חוסיין ערב מלחמת המפרץ הראשונה, וכתב סביבם ספר מופלא שקשה להאמין שהיה תסריט נוסף שהיה מתאים כל כך לעובדות ההיסטוריות.
גם כאן, בספר היחסית זניח הזה - כל כך זניח עד שאפילו תמונה שלו אין במאגר - הוא עושה את אותו דבר. הספר נכתב בשלהי שנות התשעים, תוך כדי התפוררות הגוש הסובייטי, הדמוקרטיה המאולצת שהחליפה את הקומוניזם והתקופה הרקובה והלא-ברורה שאירעה אחר כך עם שלטונו של ילצין השיכור ומחליפיו האחרים של מיכאיל גורבצ'וב.
פורסיית משרטט מציאות של העתיד הקרוב (העתיד של של 1996, על כל פנים) ברוסיה משוסעת ומפוררת, והשתלטות של איש ימין פשיסטי מסוכן על הכאוס השלטוני. במקביל, הוא משלב סיפור מאחורי בגידתו של איש הסי.איי.איי. אלדריך איימס, כך שיתאים כמו חלק של פאזל למציאות של שנות השמונים והתשעים, ולמרבה הפלא, גם למה שקרה בדיעבד אחרי שהספר נכתב.
כשאנחנו מביטים כיום במה שקורה ברוסיה, על הפשע המאורגן המשתלט, שלטון האימים של פוטין והסיפורים שאופפים אותו, על מכירות הנשק לסוריה, האוליגארכים ועוד, לא נשאר אלא לתהות מה קורה באמת מאחורי הקלעים, מה "יקרה בסוף", ולקוות שהטובים ינצחו.
מילה אחרונה, כרגיל, לידידנו המתרגם מר אריה חשביה קשישא, ששוב מכניס בתרגומו ביטויים ארכאיים, למרות שבספר הזה זה קורה במידה פחותה משהו. דוגמאות: "גלידת שנף", "פער הסילון" במקום ג'ט לג, "סלפון" במקום טלפון סלולרי, אנשים שקלסתריהם כמו נחצבו בסלע, ששיערם כגוון החיטה הבשלה ועוד. למי שיכול, מומלץ לקרוא את הגירסה באנגלית, בשם "ICON", שתוך כדי קריאת הספר הזה הסתבר לי שאני מכיר וקראתי אותו לפני קצת יותר מעשר שנים, אבל עדיין היה שווה.”

“הספר "המניפסט השחור" (הוצאת נירם, 1997) מאת הסופר הבריטי פרדריק פורסיית מתאר תרחיש מציאותי במהלכו מתכנן אחד המועמדים לבחירות לרוסיה שלאחר המלחמה הקרה לחדש את העימות הבין-גושי. בשנת 1999 איגור קומארוב הוא המועמד הכריזמטי והמוביל לנשיאות רוסיה. אולם כאשר מניפסט סודי המפרט את האג'נדה המתוכננת שלו מודלף לשירותי הביון המערביים מחליט נייג'ל אירוויין, ראש ה-SIS לשעבר (המופיע במספר ספרים שכתב פורסיית) כי יש לסכל את עלייתו של זה לשלטון בטרם ימשש את תוכניתו המסוכנת לשלום העולם. הוא מגייס את ג'ייסון מונק רב-מרגלים עתיר ניסיון שלו חשבן אישי עם הכוח העולה ברוסיה.

מונק שירת כסמל בחיל המודיעין של צבא ארצות הברית ולחם במלחמת וייטנאם‏. "הוא שירת שם שני סבבים וביניהם עשה זמן-מה בארצות הברית" (עמוד 34). בין היתר לקח חלק בתוכנית פניקס של ה-CIA והצטיין בעבודתו כנגד הווייט-קונג. עם שחרורו למד לשונות סלאביות באוניברסיטת וירג'יניה ובשנת 1975 גויס לסוכנות הביון המרכזית. "לאחר הקורס הבסיסי הרגיל במצודת פירי, מחנה הידוע בסוכנות בכינוי "המשק", הוא הוצב בלאנגלי, אחר-כך בניו-יורק ושוב בלאנגלי." (עמוד 36)

אולם מונק לא נועד לתפקידי מטה אלא לתפקידי שטח. הוא היה מפעיל סוכנים, ומהטובים בעסק. בשלהי שנות השמונים אירעה פרשת אולדריץ' איימס, אשר ריגל למען ה-KGB והסגיר את סוכניו של מונק אותם הוציא להורג אנאטולי גרישין, קולונל ב-KGB. לאחר מכן פרש מונק מן הסוכנות, התיישב באי קטן. מונק עובר השתלמויות שנות בטירת פורבס בלב בריטניה במטרה לרענן את כישוריו. בין היתר הוא ובכלל זה בשימוש במחשבים ואימוני ירי באקדח מאת ג'ורג' סימס שהיה "כבן גילו של מונק והיה מש"ק בחטיבת אס-איי-אס" (עמוד 256), יחידת העילית הבריטית הנחשבת לטובה בעולם. "הם ירו מאה קליעים פעמיים ביום במשך שלושה ימים, עד שמונק היה מסוגל לנעוץ שלושה קליעים מתוך חמישה בפניו של איש-המטרה.
"בדרך כלל, זה מאט אותם," הודה סימס." (עמוד 257)

בתום ההכשרה יוצא מונק לרוסיה, שם הוא מגלה כי ראש יחידת האבטחה של קומארוב הוא אנאטולי גרישין, עתה קולונל בדימוס בKGB ויריבו המושבע של מונק. פרדריק פורסיית, בעברו טייס קרב בחיל האוויר הבריטי וכתב של ה-BBC, כותב ספרי מתח מעולים. נטולי פומפוזיות ופסקאות מיותרות על ערכים וכבוד. הוא מבין היטב מה מניע את בני האדם בשדה הקרב ומחוצה לו ומתארם באופן מותח ומרתק, מבלי לבחור בסגנון המתח הרדוד. גם כאן הסיפור כתוב והיטב וניכר כי הסופר קיים תחקיר מעמיק בטרם פנה למלאכת הכתיבה. תיאוריו שובים את הקורא ושואבים אותו אל תוך העלילה ואן זה משנה אם מדובר בדיאלוג שנון או באחת מסצנות הפעולה דוגמת זו:

"מונק ניסה להיזכר במה שלימד אותו מר סימס בטירת פורבס. בשתי ידיים, בחורי, אחוז באקדח בשתי ידיים כדי לייצבו. שכח את השלפנים – זאת ספרות יפה.
מונק הגביה את ה"זיג זאואר" שלו בשתי ידיים וכיוון לנקודה בגובה עשרה סנטימטרים מעל לנקודת האור. נשימה איטית, כליאת האוויר בריאות, סחיטת ההדק, ירי.
הקליע עבר בין חישורי האופן ופגע במשהו שמאחורי המרכבה. כאשר נדמו ההדים ואוזניו חדלו לצלצל, הוא שמע קול של גלישה ונחיתה של עצם כבד על הרצפה.
זו עולה להיות תחבולה. הוא המתין חמש דקות והשתכנע שהצללית שעל הרצפה לצד המרכבה לא זזה. הוא יצא בלאט ממחסהו, מאחורי מרכבות העץ העתיקות, וקרב עד שראה חזה וראש שפניו לחוצות לרצפה. רק א ניגש באקדח דרוך ומכוון היטב, והפך את הגופה.
קולונל אנאטולי גרישין ספג את הקליע היחיד מעל לעין השמאלית. איך אמר מר סימס? זה בולם במקצת את היריב. ג'ייסון מונק השפיל את מבטו את הגבר שאותו שנא, ולא הרגיש דבר. הוא עשה זאת משום שהיה צריך לעשות זאת." (עמודים 472-473)

הספר, כאמור, מותח ומרתק. תרגום הספר, שנעשה בידי אריה חשביה, מצוין ומדויק. בשנת 2005 עובד הספר למיני סדרה בכיכובו של פטריק סווייזי כג'ייסון מונק. זוהי ספרות מתח מן המעלה הראשונה. מומלץ בחום!!!”