"האדם נולד חופשי, ובכל מקום נתון הוא בכבלים" – מילים מפורסמות אלה, אשר פותחות את האמנה החברתית, מסכמות את העיקרון המרכזי של כל יצירתו של ז'אן-ז'אק רוסו (1778-1712): האדם במהותו הוא טוב, אך החברה משחיתה אותו. "האמנה החברתית" מהווה ניסיון נועז של רוסו להראות כיצד אפשר להיחלץ מן ההשחתה הזו ולעצב חברה שבה תיפתר הסתירה שבין "האדם" המבקש לממש את עצמו לבין "האזרח" המבקש להזדהות עם החברה כולה.מאז שפרסומה בשנת 1762, ובעיקר מימי המהפכה הצרפתית, "האמנה החברתית" היא יצירה שנויה במחלוקת. "זו אשמתו של רוסו!", קראו שוללי המהפכה אשר פירשו את עקרונותיה ומושגיה – ובעיקר את רעיון "הרצון הכללי" – כמקור השראה למשטר הטרור המהפכני ואף כתשתית אידיאולוגית למשטרים הטוטליטריים של העידן המודרני. עם זאת דומה שרוסו כתב את "האמנה החברתית" כדי להציג דווקא את ההיפך, דהיינו את האפשרות לכונן חברה דמוקרטית פתוחה, שבה תפקיד המדינה הוא לשמור על חירות האזרחים, ושבה אי-אפשר להפריד בין חירותם זו לבין זכותם לחוקק בעצמם את חוקיהם ולקבוע את סדרי השלטון המתאימים להם.האמנה החברתית מוגשת עתה לקורא בתרגום עברי חדש, מואר ועדכני מאת עידו בסוק. התרגום מלווה במבוא היסטורי מאת ד"ר עמוס הופמן, השופך אור על אישיותו של רוסו ועל הגותו בהקשר של המחשבה המדינית והחברתית של הנאורות במאה ה-18.

ז'אן-ז'אק רוסו

ז'אן־ז'אק רוסו (בצרפתית: Jean-Jacques Rousseau;‏ 28 ביוני 1712 – 2 ביולי 1778) היה פילוסוף, סופר, תאורטיקן פוליטי, מלחין ותאורטיקן של החינוך מז'נבה שפעל בעיקר בצרפת. רוסו נחשב לאחד מהפילוסופים החשובים של עידן הנאורות, ורעיונותיו השפיעו על המהפכה הצרפתית, כמו גם על התפתחות התאוריה הסוציאליסטי... המשך לקרוא

שם הספר
הווידויים
על האמנה החברתית
מאמרים
הזיות של מטייל בודד
ודויים: מפאריס עד לונדון - כרך ב'