“ספר מדהים ביופיו, בעיקר מבחינה ויזואלית: איורי שחור-לבן מלאים דימויים מקוריים. הספר מתאר בדיוק רב וכואב את הגבול הדק שבין חלומות למציאות ואת הרצון המוכר לא להתעורר. אמנם לקראת הסוף הדימויים קצת חוזרים על עצמם (הראש-מקק, ענן הדיו המשחיר את התמונה, בלוני מלל אילמים) ובכל זאת הרצון העיקרי הוא שהספר לא יגמר. שני סיפורים קצרים ונובלה - כולם מוזרים, עצובים ועדינים, וגרמו לי להרהר שוב ושוב "איך היא קראה את המחשבות שלי?" (אגב, גם הבלוג שלה, "שופונים בשחקים", כתוב היטב, מצחיק ומומלץ בחום)”

“ספר מדהים ביופיו, בעיקר מבחינה ויזואלית: איורי שחור-לבן מלאים דימויים מקוריים. הספר מתאר בדיוק רב וכואב את הגבול הדק שבין חלומות למציאות ואת הרצון המוכר לא להתעורר. אמנם לקראת הסוף הדימויים קצת חוזרים על עצמם (הראש-מקק, ענן הדיו המשחיר את התמונה, בלוני מלל אילמים) ובכל זאת הרצון העיקרי הוא שהספר לא יגמר. שני סיפורים קצרים ונובלה - כולם מוזרים, עצובים ועדינים, וגרמו לי להרהר שוב ושוב "איך היא קראה את המחשבות שלי?" (אגב, גם הבלוג שלה, "שופונים בשחקים", כתוב היטב, מצחיק ומומלץ בחום)”