“קודם כל, חבל שאי אפשר לדייק את "מספר הכוכבים" בביקורת על הספר. נתתי לו שלושה כוכבים, אבל למעשה, לו היה אפשר הייתי נותן לו שלושה וחצי...
(שזה בין "בסדר" ל"טוב") אני מתכוון לכך, שכשהתחלתי לקרוא שאלתי את עצמי בתחילה, האם אני קורא ספר לילדים ונוער? (שזה בהחלט לגיטימי אבל לא זה סוג הספרים
שאני קורא...) כי מדובר שם בחבורת ילדים ואחר כך נערים, שחיה באיזשהו כפר ליד ירושליים ובכל מיני עניינים שלהם... אחר כך לפי כל מיני רמזים דקים כמו פיל
מסתבר שמדובר במוצא עילית, למרות שבשום מקום לא מוזכר שם הישוב בשמו ורק מאוחר יותר, כשהבנתי שבעצם מספר לנו גברון, את קורותיה של אותה חבורת ילדים
ואת כל מהלך חייהם במשך שנים רבות אז מתחיל גם העניין הזה יותר להתבאר... כשהתעניינתי בקורות חייו של גברון הסתבר לי שהוא בעצם חי במוצא תקופה מסוימת בהתבגרותו
ויש כאן סוג מסוים של אוטוביוגרפיה בשילוב של דמיון פורה ואפילו דמיון יותר מדי פורה...
אז נתחיל בדברים הטובים; בסך הכל הספר מאוד קריא וגם מעניין לדעת איך זה לגדול בישוב כזה (שהתחיל היסטורית כמושבה חקלאית) ושבו "כולם מכירים את כולם"
והפך בזמננו להיות פרוור עירוני שהוא בעצם חלק מירושליים הגדולה...
מה שפחות מצא חן בעיניי הוא שההתרחשויות פה הן "אמנם מרתקות! אלא ש"צירופי המקרים" הם לפעמים מוגזמים לחלוטין! ומתאימים יותר לסדרת טלוויזיה ופחות לספר קריאה רציני
במקרה אחד מסופר לנו על אחת מהבחורות (שהיא חלק מאותה חבורה) שמחליטה לשכב פעם ראשונה ויחידה עם המפקד שלה בצבא במכונית ליד ביתה
ובדיוק אז באמצע המשגל מגיע ביום ערפל וגשם אחד מהחברים שמאוהב בה ופתאום דווקא אז רוצה לפגוש אותה ומתנגש במכוניתו עם מכונית המפקד באמצע העניינים...
בלי קשר לזה הדמויות לדעתי הן די "שטוחות" אין בהן עומק רגשי וקשה לי להבין בצורה הגיונית לפעמים מדוע הן פועלות כפי שהן פועלות... לזכותו של גברון יאמר שהעובדה
שהן אינן צפויות בהתנהגותן דווקא כן נותנת עניין בעלילה...
בקיצור מדובר בספר שהוא בהחלט קריא ומעניין כ"ספר טיסה" אבל זהו איננו ספר של עומק ורוחניות.
וכפי שכתבתי נדמה לי שבקלות היה ניתן להפוך אותו לסדרת טלוויזיה...”