אלוהים, שמור אותי מהבגידה האיומה ביותר – הבגידה בעצמי!
זאב פרידמן
נפש האמן של זאב פרידמן, נפש עדינה וסוערת של אדם ברוך כישרונות ומלא תשוקות, משתקפת ברומן שלו, בשירים, בסיפורים ובמסות שהספיק לכתוב בחייו הקצרים, אך הפלא האמיתי הוא שבמסע לנפשו של הסופר הקורא יעמיק בנפשו שלו. היצירה של פרידמן משולה למופע זיקוקים מהפנט: נדמה שהוא בורא ומוחק עולמות במשיכת קולמוס, בשתיים-שלוש שורות בודדות של טקסט קסום. סגנון הכתיבה שלו כובש ורצוף ניצוצות, והנושאים שבהם בחר לגעת מרתקים ומעוררי מחשבה.
אריאל בולשטיין
הפרוזה של זאב פרידמן לא יוצרת רושם של פרוזה גלותית, על אף שהאירועים מתרחשים בגלות.
אין זו פרוזה של שלום-עליכם, זאת לא פרוזה של הסופרים הגלותיים מן העבר, מהמאה ה-19 ותחילת המאה ה-20.
לסוג זה של פרוזה קראתי פעם ”הפרוזה של השיבה”.
זאת מין שכבה שבין הגלות לבין ישראל, זאת עוד לא לגמרי פרוזה ישראלית, אבל היא עומדת בדרגה גבוהה יותר מעל ליצירות הפרוזה הגלותית, והמחבר הצליח בכך מאוד.
אלי לוקסמבורג, הסופר
זאב (ולדימיר) פרידמן ז”ל היה נגן קלרינט מוכשר בסינפונייטה באר שבע במשך 20 שנה, מוזיקאי, מורה מוכשר וסופר, שמוזיקת חייו נפסקה לאחר שנפטר בגיל 49 לפני 13 שנה.
הוא הותיר אחריו יומן סודי ורומן, שאותם כתב במשך שנים בשפה הרוסית.
בזכות אימו ההירואית ריטה פרידמן, שנותרה אלמנה וללא בנה היחיד, הפכו היומן הסודי והרומן שכתב לספר חדש שיצא לאור בימים אלו ולספר קודם בשם “ליל השביעי בנובמבר” (פרדס הוצאה לאור).
הרומן מוקדש להתעוררות התודעה היהודית בתנאי המציאות הסובייטית.
את הרעיון המרכזי הגדיר פרידמן כך: “אני, הדרך שלי לבית הכנסת, ליהדות, לאלוקים”.
את הדרך המרתקת, מלאת התלאות והייסורים, עושה הגיבור תוך עימות מתמיד עם כוחותיהם האפלים של הק.ג.ב”.