“אם אתם מחפשים ספר נחמד, שלא אומר כלום - זה הספר בשבילכם. חיים שפירא כותב בדרך כלל מעניין, וגם הספר הזה מתחיל נחמד, אלא שאחרי שליש, הספר הופך למייגע וטרחני, כי שפירא מחליט שזה המקום והזמן לפרש סיפורי אהבה רוסיים, וגרוע יותר קטעים שונים מתוך הספרות הרוסית, שמספרים על אהבה, וכל אלה מהמאה ה - 18. אז נכון שהספר גם מביא די הרבה ציטטות של מרסל פרוסט, אבל כשיש הרבה מאוד ממשהו גם זה לא טוב, כי זה לא מ”

“"עלי למצוא את ייעודי, רעיון שלמענו אהיה מוכן לחיות ולמות", זה המשפט שאקח איתי הלאה מהספר. זהו ציטוט מיומנו האישי של קירקגור, בו ביטא את תמצית הכמיהה האנושית. כולם מחפשים משמעות, בין אם במערכות דיכוטומיות (דת, קריירה), מערכות יחסים (אהבה ומשפחה) או השארת חותם מסוים (למשל באמצעות האומנות). את הספר קיבלתי כמתנת שחרור מהמפקד שלי. במכתב המצורף אליו ובשיחתנו האחרונה, הוא הגדיר אותי כדעתן. תחילה נטיתי”

“דעתי על הפילוסופיה - טעות! תנועה שלמה של בני אדם שחשבו שלשבת בסלונים פריזאיים עם מקטרת ביד אחת ותנועה בלתי פוסקת ביד השנייה, זה מקצוע. תנועה שפסקה. ובצדק. כי אין קידמה בפילוסופיה. זהו טרנד של מחשבה על מחשבה על מחשבה בלי שום תכלית. אני חסרת סבלנות כלפי פילוסופים. ומסוכנת למי שמזכיר שמות של פילוסופים. אבל רצה ה"מקרה" ופתחתי את ספרו של חיים שפירא הזה. והמילים שוחחו איתי בחינניות ובעניין וללא משוא”

“מהו זכרון ילדות יפה במיוחד של חיים שפירא? הוא קשור לאבא שלו, למבוכה ולשלג. מה זכרון ילדות יפה במיוחד שלי? לא יודעת, אבל הוא בטח קשור איכשהו לאוכל... בטח לא לפרוסט, ניטשה או קהלת. הספר הזה הרבה יותר אישי מספרו הקודם, על אהבה, שקראתי לאחרונה. מהספר הקודם התאכזבתי מעט והספר הנוכחי השיב עטרה ליושנה. חיים שפירא פורס מין אלבום משפחתי, עם תמונות מהעבר, מהמשפחה (בעיקר מחיי אביו המנוח), מהילדות. בין ל”

“אם אתם מחפשים ספר נחמד, שלא אומר כלום - זה הספר בשבילכם. חיים שפירא כותב בדרך כלל מעניין, וגם הספר הזה מתחיל נחמד, אלא שאחרי שליש, הספר הופך למייגע וטרחני, כי שפירא מחליט שזה המקום והזמן לפרש סיפורי אהבה רוסיים, וגרוע יותר קטעים שונים מתוך הספרות הרוסית, שמספרים על אהבה, וכל אלה מהמאה ה - 18. אז נכון שהספר גם מביא די הרבה ציטטות של מרסל פרוסט, אבל כשיש הרבה מאוד ממשהו גם זה לא טוב, כי זה לא מ”

“"עלי למצוא את ייעודי, רעיון שלמענו אהיה מוכן לחיות ולמות", זה המשפט שאקח איתי הלאה מהספר. זהו ציטוט מיומנו האישי של קירקגור, בו ביטא את תמצית הכמיהה האנושית. כולם מחפשים משמעות, בין אם במערכות דיכוטומיות (דת, קריירה), מערכות יחסים (אהבה ומשפחה) או השארת חותם מסוים (למשל באמצעות האומנות). את הספר קיבלתי כמתנת שחרור מהמפקד שלי. במכתב המצורף אליו ובשיחתנו האחרונה, הוא הגדיר אותי כדעתן. תחילה נטיתי”

“דעתי על הפילוסופיה - טעות! תנועה שלמה של בני אדם שחשבו שלשבת בסלונים פריזאיים עם מקטרת ביד אחת ותנועה בלתי פוסקת ביד השנייה, זה מקצוע. תנועה שפסקה. ובצדק. כי אין קידמה בפילוסופיה. זהו טרנד של מחשבה על מחשבה על מחשבה בלי שום תכלית. אני חסרת סבלנות כלפי פילוסופים. ומסוכנת למי שמזכיר שמות של פילוסופים. אבל רצה ה"מקרה" ופתחתי את ספרו של חיים שפירא הזה. והמילים שוחחו איתי בחינניות ובעניין וללא משוא”

“מהו זכרון ילדות יפה במיוחד של חיים שפירא? הוא קשור לאבא שלו, למבוכה ולשלג. מה זכרון ילדות יפה במיוחד שלי? לא יודעת, אבל הוא בטח קשור איכשהו לאוכל... בטח לא לפרוסט, ניטשה או קהלת. הספר הזה הרבה יותר אישי מספרו הקודם, על אהבה, שקראתי לאחרונה. מהספר הקודם התאכזבתי מעט והספר הנוכחי השיב עטרה ליושנה. חיים שפירא פורס מין אלבום משפחתי, עם תמונות מהעבר, מהמשפחה (בעיקר מחיי אביו המנוח), מהילדות. בין ל”