1
ארוס תיאודורו הגביה את כוס האוזו שלו בברכה אילמת אל שמי הלילה מעל הפנטהאוז שלו באתונה. אימו עמדה לצידו בעיניים רדופות אפלה ובהתה באוויר.
"לא ציפיתי שתשחקי את האלמנה האבלה." הוא הניח את הכוס שלו על המדף בכוח מיותר מבלי לטרוח להסתיר את רוגזו.
"אולי אני לא אלמנתו בעיני החוק... אבל אהבתי אותו." אריסטה נאנחה והפנתה אליו עיניים אפורות חיוורות שבהן רמז לפלדה.
המחשבה שאימו מטילת המורא סעדה את הגבר הזה וצייתה שוב לגחמותיו... די היה בה כדי להרתיח את דמו של ארוס. אריסטה תיאודורו נודעה בשני דברים: בקריירה המרשימה שלה כיועצת המשפטית של האליטה העולמית ובמערכת היחסים ההרסנית המתמשכת-לסירוגין שלה עם זאוס מיטיקאס.
"הממזר תמיד ידע איך לשחק בך." ארוס סינן קללה חרישית ואגרופיו התהדקו כשאפלה ישנה איימה להציף אותו – הטינה והשנאה שלמד מזמן לקבור.
"לא הגעת לטקס האזכרה," אמרה אריסטה בטון נוטף הסתייגות.
הזקן המשיך למשוך בחוטים מתוך הקבר וסידר שגופתו תוחזר לאדמת מולדתו. נראה שבשבוע האחרון הגיעו כל תושבי הבירה להתאבל על התושב-לשעבר המשפיע ביותר שלהם. ארוס עיקם פיו בשאט נפש. "אם הייתי רוצה להשתתף במופע המוני, הייתי הולך לקרקס."
"הוא היה אבא שלך."
ידה הקרירה נגעה באמתו בהפגנת חיבה נדירה. הוא התענג רגע על התקדים לפני שהסיר ברוגע את ידו.
"לא נכון."
ההברות המתוחות רבצו ביניהם וקראו תיגר על אימו לערער על דבריו. כצפוי, היא הסבה מבטה. ארוס למד זה מכבר שבתואר אבא יש לזכות. הדם שחיבר בינו לבין זאוס היה רק קשר גנטי שכל כספו וכוחו לא אפשרו לו למחוק.
"למה את כאן, אימא?"
"לוחות הזמנים שלנו אף פעם לא מזמנים אותנו אל אותה עיר באותה שעה." היא אמרה בחיפזון והתחמקה ממבטו כשנגעה בתיק המסמכים הקטן שלרגליה. "חשבתי שאולי נאכל יחד ארוחת ערב... ונדבר."
"את האמת." ארוס גלגל עיניים משום שתיעב את השימוש במילים מכובסות כדי להסוות מניעים נסתרים. אצל אריסטה תמיד היה מניע נסתר.
"בסדר." כל שרידי האדיבות נעלמו מעיניה. "יש כמה עניינים בהולים שאנחנו חייבים לדון בהם."
"דברי מהר, יש לי דייט בעוד חצי שעה."
"ברור שיש לך." הבעת אימו התקשחה. "אתה מדבר על ההתפרפרויות שלו, ולמרות זאת–"
"אם תסיימי את המשפט הזה, תוכלי לעזוב כבר עכשיו," הזהיר ארוס.
"לא התכוונתי לגעת בעצב רגיש." אריסטה משכה בכתפיה בטון חדגוני שהיה חף מהנשכנות הרגילה שלו.
"אם את מוכרחה לדעת, בניגוד לזאוס היקר שלך אני מכבד את הנשים שאיתי. הן יודעות שאני לא משקיע בקשרים ארוכי-טווח, כך שאין שום אי-הבנות או האשמות. קוראים לזה תקשורת, אימא, כדאי לך לנסות."
"אתה באמת יהיר מספיק כדי להאמין שלא שברת לנשים את הלב רק כיוון שאמרת להן לא להעניק לך אותו?" לגלגה אריסטה בעודה מוציאה עוטפן שחור דק ממעמקי תיק המעצבים שלה.
ארוס ויתר על התגובה שלו למראה המסמכים הרשמיים, ושאגה עמומה התגברה באוזניו. "מה זה?"
"הצוואה האחרונה של זאוס."
הוא עמד קפוא לחלוטין ושלט בתגובה האלימה שגעשה בעורקיו. "את בטח צוחקת."
הוא נשען על שפת המרפסת ושאגת צחוק צורמנית נפלטה מחזהו. "אחרי שהוא ניסה להרוס את העסקים שלי, אחרי האיומים והתזכורות שוויתרתי על ניהול האימפריה שלו..."
אי-אמון וזעם שימשו בו בערבוביה שעה שניסה להתמקד בנוף רחב הידיים של העיר שהשתרעה עד לאקרופוליס. הוא שם לב בהיסח הדעת שאימו נאנחה והתיישבה לצידו. שערה הבלונדיני הכהה היה זהה לשערו, סממן שתמיד שימח אותו כי הרחיק אותו בצעד נוסף מהמראה הכהה השחור המטופח של משפחת מיטיקאס העוצמתית. אנשים לא מיהרו לקשר בינו לבינם, גם אם עיניו התכולות הזכירו תמידית את האיש שתרומתו להולדתו הייתה מינימלית בלבד.
ארוס נשען לאחור והניח את עקביו על השולחן שלפניו. "תני לי לנחש, הוא שינה את דעתו והחליט להשאיר הכול לי ולשאר הממזרים שלו כלום."
אריסטה התאבנה מהתזכורת שהיא לא האישה היחידה שילדה ילד לא חוקי לאחד הגברים העשירים בעולם.
"זה לא כזה פשוט." היא נענעה בראשה. "יש תנאים."
"תסתכלי סביבך." הוא החווה בידו על סוויטת הפנטהאוז שניצבה בראשו של המגדל הגבוה שהיה בבעלותו במרכז הרובע הפיננסי של אתונה. "למה שאהיה מעוניין באימפריה הרעילה שלו אם בניתי לי אימפריה משלי? אין לי שום צורך לעשות בשבילו שמיניות באוויר."
הוא היה השני מבין שלושת הממזרים שזאוס בחר להכיר בקיומם. פניו של זאנדר חלפו במוחו ללא הזמנה, והוא הדף את התמונה. אחיו-למחצה הבוגדני הבהיר למי נתונה נאמנותו ברגע שאימץ את שמו של זאוס ונכנס לתפקיד של הבן שחזר למוטב.
באשר לשלישי ולצעיר מבין השלישייה העליזה שלהם, הבן המתבודד של אחת השושלות הוותיקות ביותר באיטליה, ניאייסו באקטי לא אפשר לאיש לקשור את השם של משפחתו רבת-ההשפעה עם החוליה האבהית המוסתרת שלו.
"התנאי הזה... הוא תקף לגבי שלושתנו?" ארוס התאמץ לשמור על קול יציב. "מה האחרים אמרו בעניין?"
אריסטה נדה בראשה. "האיטלקי אפילו לא ענה לטלפונים שלי. הוא לא ייקח את הסיכון שהקשר ייוודע לכול. אבל זאנדר ידע מזמן מה הוא עלול לאבד אם זאוס ישנה את דעתו... בעיקר את מעמדו כבעל מניות עיקרי ואת מקומו כמנכ"ל בפועל."
הוא לקח את המסמכים מידי אימו ועיין בטקסט המודגש. הם שקעו בשתיקה, והוא הרגיש במבטה החרד של אימו.
הראשון שינהל קשר של נישואים במשך שנה יירש הכול.
המילים נחתו כמו עופרת בבטנו. נישואים? הוא הפנה את גבו לערכים ולשליטה המסורתיים להחריד של זאוס, אך הוא נאלץ להודות שהניסיון לכפות נישואים מתוך הקבר היה מהלך מרשים.
"אז זאנדר יודע על זה?"
"הוא יודע... והוא כבר מאורס. אין שום הכרזה בעיתון, שום מסיבת אירוסים, הכול נשמר בסודיות גמורה."
"כמה נוח," מלמל ארוס והוסיף לעלעל בדפים המשפטיים הפרושים לפניו. אכן המסמך הבהיר שהראשון שיתחתן ויעמוד בתנאים מבין שלושת הממזרים שנולדו לזאוס יקבל הכול. הוא נשען אחורה בכיסאו, ומתח התגבר ברקותיו.
"ארוס, אתה לא מבין... הוא מתנהג כאילו הוא כבר ניצח. פגישת ההנהלה האחרונה שלנו עסקה בעיקר בתוכניות שלו לטהר את החברה מתפקידים עודפים." קור חדר לקולה של אריסטה. "הוא הבהיר שהתפקיד שלי בחברה נכלל בקטגוריה הזאת."
אש בערה בעורקיו כשהוא פנה אל אימו, והוא שכח לחלוטין מהדייט שלו. "השיחה הזאת עקרה. את יודעת שאני לעולם לא אתחתן."
"אפילו לא כדי לדפוק את זאנדר?" קולה עלה אוקטבה תוך כדי דיבור. "אני צריכה להשיג שליטה במיטיקאס, והדרך היחידה להשיג את זה היא אם הבן שלי יאחז בהגה. בבקשה, ארוס."
הוא ראה את הבעתה מתרככת וידע שזה חלק מההצגה שלה. כך תמיד היה עם אריסטה. למרות היותה אישה רבת תעצומות, היא לא בחלה בתיאטרליות כדי להשיג את מטרותיה. היא הייתה מבטיחה לך את הכוכבים, ומפנה לך את הגב ברגע שהייתה משיגה את מבוקשה.
הוא נזכר איך בילדותו היא תמרנה את הגבר היחיד שאהב אותה למען הגבר שלעולם לא היה אוהב אותה. אביו החורג, שהיה גבר גאה שהשתוקק לחיי משפחה פשוטים, מת תוך כדי ציפייה שהיא תשתנה. היו זמנים שגם ארוס ציפה שהיא תשתנה.
הוא פנה לבהות בכוכבים שהאירו את השמים והתקשה להחזיק את מחשבותיו בתלם, כפי שבדרך כלל קרה לו לנוכח תפניות מידע פתאומיות. אחרי עשרות שנים של מאבק בגמגום ילדות מביך הוא היה מודע מאוד לרגעים שעלולים להביא לנסיגה. לסתו נחשקה, וליתר ביטחון הוא שאף ונשף בזהירות לפני שדיבר.
"מה את מצפה ממני לעשות? להתפרץ לתוך הכנסייה ולמחות? הרי את יכולה לעשות את זה בעצמך."
"אתה יודע שאני לא יכולה לסכן את מעמדי. חוץ מזה... אם אנחנו רוצים לוודא שהנישואים האלה לא יֵצאו לפועל, לא רק את הטקס עצמו נצטרך להרוס."
"אהה... אני מבין." הוא הכריח את עצמו לשמור על נימה רגועה ולא להסגיר את הבזק הכעס שבעבע בעורקיו. "את לא זקוקה רק לעזרה שלי, אימא. את זקוקה למוניטין שלי."
"אני צריכה שהכלה הזאת תהפוך במהלך פתאומי ובלתי הפיך לפסולת חיתון. כך לכל הפחות ארוויח זמן כדי לערער על הצוואה. אם אתה נחוש בדעתך לא למלא את התנאים בעצמך."
"אני חייב להודות שהמחשבה להרוס את התוכניות המדוקדקות של זאנדר מפתה למדי," הרהר ארוס אגב העברת יד על לסתו.
"אתה תעשה את זה או לא?" סיננה אריסטה בקוצר רוח פתאומי וחד בדממת אוויר הלילה. "אני פשוט... רוצה שאחיך ישלם על הבגידה שלו בך. אני לא רוצה שהוא ינצח."
ארוס קפץ אגרופים בתגובה לחוסר סבלנותה כי ידע שאימו מעולם לא ניסתה לתמוך בבנה היחיד. היא הוסיפה לעמוד לרשות זאוס שעה שארוס יצא לבדו אל העולם כשרק זעם ומרירות סוללים את דרכו.
הזיכרונות לא פרצו את חומת שליטתו, אך הוא השתמש ברגש שהם עוררו בו כשנעמד ואחז בידיה של אימו. הוא ראה את עיניה מזדהרות בתקווה שהתקשתה לרסן.
היה בעיניו משהו פואטי בידיעה שהטעות הגורלית שלה תהיה שיקוף מושלם של הטעות של הגבר שהיא אהבה כל-כך. אריסטה האמינה שהוא חלש, דעה שחלקה עם זאוס, אך כעת ללא יודעין היא הזמינה זאב מורעב אל לול התרנגולות.
"את יכולה להירגע. אני אעצור את החתונה."
"באמת?" אמרה בתקווה. "והכלה?"
"תסמכי עליי שאדאג לכול." הוא שמר על הבעה ניטרלית. "את תתרכזי רק בערעור על הצוואה. אני אטפל בשאר."
"העסקה הזאת תישאר בינינו." אמרה בחדות. "אם אצליח, הבית בהמפטונס והמושב במועצת המנהלים יהיו שלי, אבל אתה מוזמן לקחת את כל השאר."
"כמובן," אמר בקול משיי. "נתתי לך פעם סיבה לא לסמוך עליי?"
הבעתה התרככה משמטרתה הושגה, והיא לגמה מהאוזו שלה כמו חתול שזה עתה זכה בשמנת.
רק אחרי שהיא עזבה וארוס נותר שוב לבד עם הכוכבים, צל של חיוך נגע בשפתיו. באמצעות הטלפון שלו הוא ערך חיפוש על האישה שאימו הזכירה לפני שעזבה. הכלה של אחיו.
בעבר הוא דמיין ארוכות מה יעשה אם יזדמן לו פעם לנקום בכל אלה שעשו לו עוול... אך הוא לא העלה בדעתו שאולי ייגרם נזק משני. הוא ייסע לניו-יורק, יחבל במזימה של אחיו ויבטיח שבתוך שבועות לא יישאר ממיטיקאס הולדינגס על מה לריב.
הוא יהרוס הכול. יפרק את החברה וימכור אותה חלק אחר חלק.
הוא חזר להביט בתמונות בטלפון והעביר אצבע על הדמות. אחיו הגדול בחר כלה יפה. הוא תהה אם היפיופה יודעת לאיזה עולם היא נכנסת. גם אם לא, אין מקום לאשמה. הוא לא אשם שאחיו גרר אישה תמימה לאש הצולבת.
במשפחה הזאת... הכול הוגן באהבה ובמלחמה.
"מה נראה לך שאת עושה?"
פריה דיווידסון קהאן הזדקפה בכיסאה בזעזוע לשמע קולה של חברתה הטובה בפתח המשרד, ומרוב בהלה הפילה את ערימת המסמכים המסודרת שבחנה. "הייתי צריכה לטפל בכמה דברים."
"ביום ראשון?" אריה נכנסה לחדר ועצרה כדי להזעים אליה פנים בבוז גלוי. "את לא אמורה להיות באיזה מקום חשוב?"
"כסף אף פעם לא ישן," רטנה פריה ואספה את ערימת המסמכים הפזורה. אחרי עוד ליל נדודים היא הגיעה למשרד הנטוש כדי להירגע באמצעות בדיקה חוזרת של המספרים העדכניים ביותר של החברה שבקרוב תהיה בבעלותה. היא הכניסה את תוכניתה לפעולה וחשבה על כל ההיבטים השונים שנועדו להבטיח שהירושה שלה תגיע סוף-סוף לידיה... היא רק צריכה לשרוד תחילה את השעות הבאות.
"תתרחקי מהגיליונות האלקטרוניים." כפות הרגליים של חברתה הופיעו בראייתה ההיקפית כשהיא הרימה עוד כמה דפים תועים שנחתו מתחת למכתבת המהגוני הרחבה.
פריה הרימה את מבטה ובחנה כראוי את שמלת השושבינה האקסטרווגנטית בצבע ורוד מעושן שאריה לבשה ואת כיסוי הבגדים הלבן הארוך שבידיה.
בטנה שקעה כשראתה בחזית את הכיתוב השחור האלגנטי שהודיע "כלה".
"חומד... אם תכננת לברוח שוב מחתונה, יכולת לבחור מקום קצת יותר זוהר." אריה חייכה ברוח טובה.
פריה בלעה את הרוק במאמץ וחרדתה נסקה לשמע המילה היחידה הזאת.
שוב.
חברתה הטובה לא ניסתה להיות אכזרית. הן הרבו להתלוצץ על האירוסים הראשונים ההרסניים שלה ועל הסקנדל החברתי שהתחולל כשהיא עזבה בפתאומיות שעות בלבד לפני הטקס. אך זה היה מזמן, כשהיא עוד האמינה שהיא משוחררת מהעולם הזה עם כל הציפיות ומשחקי הכוח שלו. היא הדפה את האימה, נעמדה וניגבה את כפות ידיה הלחות על מכנסי החליפה השחורים המחויטים שלה.
"מה השעה?"
"קצת אחרי שתיים." הבעתה של אריה התרככה כשנכנסה לסוויטת המשרדים וסגרה אחריה חרש את הדלתות הכפולות. פריה הייתה מצליחה להתמודד עם תסכול, אך הדאגה והאכפתיות על פניה היפות של אריה שברו אותה.
"את בטוחה שאת רוצה לעשות את זה? עם... איתו?"
פריה חשבה על האיתו שאליו התייחסה חברתה והרגישה דחף לנהום כי ברור שהיא לא בטוחה. זאנדר מיטיקאס היה בחירה של הרגע האחרון, עִסקה בתיווכו של הדוד שלה כחלק ממאמץ נואש אחרון של משפחתה להימנע מהרס. איפה עוד היא תמצא בעל זמני שיסכים להיפרד מאישה עשירה כמוה בלי לדרוש תשלום?
היא נפגשה עם איל ההון המשפיע לארוחת ערב מספר פעמים בשבוע הקודם וגילתה לשמחתה שהיו לו סיבות משלו לרצות בסידור הזה. לא הייתה ביניהם שום משיכה ולא היה חשש מסיבוכים. אם כך, מדוע היא עדיין הרגישה מחנק כל אימת שחשבה על ההסכם שלהם?
אולי מפני שהוא כבר הזמין כתבה בת שני עמודים בעיתון כדי להכריז על נישואיהם מייד עם פרסום הצעד, לחש קול קטן בתוכה. היא הדפה את המחשבות על התקשורת כי הרגישה שחרדתה נוסקת. ברור שהיא נדהמה לגלות שהוא רוצה חתונה מתוקשרת. איזו אישה הייתה רוצה לקחת חלק בחתונה חברתית אחרי שהכריזה קבל עד ועדה שבדעתה להישאר רווקה כל החיים? היא כבר יכלה לדמיין את הכותרות.
שיהיה להם לבריאות, שיגידו שהיא שואפת לטפס בסולם החברתי, שיתמקדו בסקנדל... אסור שמישהו יֵדע את האמת על נישואיה החפוזים.
"תוכלי רק לעזור לי ללבוש אותה, בבקשה?" פריה נשפה ארוכות, לקחה את כיסוי השמלה מידי חברתה והתחמקה ממבטה השואל כשפתחה את הרוכסן וחשפה את השמלה הלבנה הראוותנית שבחרה עבורה הסטייליסטית הממונה על האירוע. כך היא התייחסה לזה בראשה עד כה, כאירוע עלום שהיא צריכה לסמן בווי בלוח המשימות השבועי שלה. רק עכשיו, למגע המשי תחת קצות אצבעותיה, היא הרגישה פרפורי פאניקה ראשונים מתחת לחזות מלכת הקרח הידועה לשמצה שלה.
רכיסת הקרסים והכפתורים הזעירים איימה לחסום את זרימת הדם שלה, ובזווית העין היא הבחינה בהשתקפותה החנוקה במשי לבן יקר לפני שהכריחה את עצמה להסב את מבטה.
"תוכלי להגיע לטקס לפניי ולהודיע שאני מאחרת?" פריה התחמקה מעיני חברתה. "אני פשוט... צריכה רגע."
אריה חיבקה אותה בחטף ופתחה את פיה, אך כעבור רגע סגרה אותו על המילים שרצתה לומר. בקימוט מצח אחרון היא סגרה אחריה את הדלתות, ופריה נשפה ברעד. כפות רגליה לא היו יציבות כשסקרה במבטה את מה שהיה פעם המרחב של ארון דיווידסון קהאן. החלק האחרון שנותר מהמורשת של אביה.
המשרדים הראשיים של דיווידסון קהאן פייננשיאל בניו-יורק היו כל מה שנותר מחברה שהייתה פעם אימפריה בינלאומית. הבניין היה פיסת היסטוריה מוזהבת, והיא תמיד אהבה לבקר בו בזכות התקרות הקמורות המרשימות שלו והתצפית המפעימה על נהר ההדסון הרחוק דרך חלונות הגיליוטינה.
היא נזכרה במנהג שלה מילדותה והניחה את ידיה על הזכוכית הקרה כשהיא מאזינה לרחשי העיר ומנסה לשאוב לתוכה את הרעש הלבן כדי לחסום את הכאוס של מחשבותיה. עד מהרה היא הכריחה את עצמה לזוז אחורה ולפסוע אל המעלית הפרטית שתוריד אותה אל גורלה.
כמו אישה בדרכה לגרדום היא הצמידה את ידיה אל גופה והכינה את עצמה נפשית לקראת חזרתה אל הלהבות שמהן נמלטה בשבע השנים האחרונות.
החברה בניו-יורק הייתה אכזרית גם בימים הטובים, אך אל יורשת שבזה לה בגלוי... פריה לעולם לא תדע שוב שקט אמיתי.
היא זכרה איך בתור נערה צעירה שגדלה בקרב האליטה של לונג איילנד היא תכננה עם חברותיה את חתונת האגדות שלה. עם צעיף משי כהינומה וזר שנקטף בגניבה מגן הוורדים עטור הפרסים של אימה, היא דמיינה את עצמה ככלה מרשימה בדיוק כפי שאימה המטופחת המושלמת הייתה.
אך מסתבר שאימה הייתה רחוקה מלהיות מושלמת, והאהבה שלה הייתה מותנית בצייתנות של פריה ובהיענות לכללים שחלים על יורשת מהמעמד העליון.
שבע שנים היא זכתה להיות היא עצמה. אך ברגע שהיא תתחתן... היא תהיה מיליארדרית.
היא עצמה חזק עיניים והתאמצה לנשום, אך כל ניסיון רק הידק את הטבעות שנסגרו על כלוב צלעותיה.
המעלית הפרטית עצרה מהר מדי, וכשהדלתות נפתחו אל האטריום הניהולי הריק, דמות רחבה בחליפה שחורה אלגנטית חסמה את דרכה. היא התהפנטה לרגע מזוג עיניים תכולות ממוסגרות במבנה עצמות זוויתי ובשפתיים מלאות שלרוב אופייני למסלול הדוגמנות.
לרגע ארוך ומגוחך היא רק לטשה עיניים. המילה יפהפה לא שימשה בדרך כלל לתיאור גברים... אך לא הייתה שום מילה אחרת כדי לתאר במדויק את ההשפעה של פנים כאלה. שערו הבלונדיני הכהה היה משוך לאחור בסגנון נקי, ונראה שהוא יגיע כמעט עד כתפיו אם יהיה משוחרר. בשילוב עם הזיפים המטופחים למשעי שעל לסתו, הרושם הכללי שיווה לו איכות מסוכנת במקצת שסתרה את החיוך הרגוע שעל שפתיו. חיוכו התרומם בצד אחד כאילו הוא קרא את מחשבותיה, ותווי פניו השתנו מחדש.
"את בטח הכלה." קולו היה עמוק ומתובל במבטא קל.
הלב של פריה נגח בעצם החזה שלה, והיובש הפתאומי בגרונה היקשה עליה לבלוע את הרוק. היא שיטחה את שפתיה והזכירה לעצמה שהיא לא מתבגרת מתלהבת. היא אכן הכלה, ובזה הרגע היא מאחרת לחתונתה.
"השמלה הלבנה הסגירה אותי?" שאלה בחריפות.
"אני חושב שזו הייתה הילת ההתרגשות," השיב בטון דומה.
גומה הופיעה באחת מלחייו, והיא התעלמה ממנה בעיקשות והתמקדה בכרטיס הגישה הלבן הדק שבידיו, כרטיס שנמסר רק למאבטחים או לנהגים.
"לא הזמנתי מכונית." היא הקדירה פנים; היא אפילו לא חשבה על זה. "זאנדר באמת חשב על הכול."
מבטו האפיל לרגע אך חיוכו נותר על כנו כשהוא פתח את הדלתות המובילות אל הכניסה האחורית של הבניין. הוא פנה וצידד את ראשו. "את צריכה עזרה עם השמלה?"
"אני אסתדר," אמרה בנוקשות מבלי לדעת מדוע תשומת ליבו התמימה מביכה אותה ולא לגמרי ראויה. הוא היה נאה, אך היא פגשה אינספור גברים נאים בשנות עבודתה בחו"ל בחברות השקעות זרות. היא אף פעם לא נמשכה במיוחד למישהו מהם, אבל היא עדיין שמה לב.
היא עומדת להתחתן עם אחד הגברים החזקים ביותר בני-יורק, ודעתה מוסחת בגלל מחשבות לא ראויות על הנהג שלה.
הם הגיחו אל הגשם הסתווי העגמומי המזרזף ועברו מתחת לגגון אל לימוזינה כסופה ארוכה ממתינה, ופתאום היא שמחה שכתפיים גבריות רחבות מגינות עליה ממבטיהם של הולכי רגל סקרניים.
היא נשפה בחדות וניסתה להתיישב בחינניות על מושב העור הרך כחמאה אך הצליחה רק ליפול פנימה באיטיות רבה. נשגב מבינתה איך נשים מצופות להתנועע בחופשיות ביצירות אופנת עילית מגוחכות כאלה. היא מבחינתה הייתה אומרת את נדרי החתונה שלה בבגד הרבה יותר פונקציונלי.
הנהג רכן ללא מילה וסידר בזהירות את המשי, שהשתרך לעבר הקרקע הרטובה, סביב כפות רגליה. זווית ראשו גרמה לה להתקשח, וגופה עקצץ ממה שהיא קיוותה שהיה סתם לחץ. כשהוא התיישר לבסוף וסגר את הדלת, היא חזרה לנשום. מה נכנס בה לעזאזל?
אולי היא לא מנהלת מערכת יחסים רומנטית אמיתית עם החתן שלה, אך היא הבטיחה שתמלא את התפקיד של כלה מושלמת מהחברה הגבוהה. פירוש הדבר יהיה להציג לאורך השנה הבאה את הרושם שהם זוג נשוי באושר. היא לא הייתה זקוקה למסגרת זמן כה ארוכה, אך זאנדר התעקש. אסור שיהיה שום סקנדל, שום האשמות בגין קשר מבוים. הנישואים מוכרחים להיראות אמיתיים.
שנים-עשר חודשים הם מחיר זעום לשלם עבור הירושה שלה. עם כל השנאה שלה לעולם הזה, היא גדלה בו, ולכן לא תתקשה לגלם את תפקיד הכלה המסמיקה לתקופת מה. זה לא סיפור גדול...
היא עצמה חזק עיניים והתמקדה כל-כך בנשימותיה ובקול של המנוע המתעורר לחיים עד שפספסה את הקול של הדלת הנגדית שנפתחה ונסגרה במהירות לפני שהמכונית פתחה בנסיעה.
"שמפניה?"
הקול החלק המתובל במבטא קטע את מחשבותיה, ועיניה נפקחו בבת-אחת וגילו שהיא לא לבד. היא נרתעה לאחור במושבה.
"מי לעזאזל נוהג במכונית?" היא נדה בראשה כשהרגישה שהמכונית מתחילה לנסוע.
"הנהג, כמובן."
הפה שלה נשמט בחשש כשהאורח הבלתי צפוי לחץ בנונשלנטיות על כפתור וחשף שני גביעים צוננים ובקבוק של שמפניה יקרה.
"אתה... הולכת אותי שולל במתכוון." היא הזדקפה במושבה והבינה בדקירת אימה חדה שהיא הייתה כה טרודה עד שעזבה את הבניין מבלי ליידע את המאבטח שהוצמד לה.
"לא אמרתי שאני הנהג שלך." מעיניו ניבט שוב אותו ברק משועשע, כאילו המצב מבדח מאוד בעיניו.
"מי אתה ולמה אתה כאן?" היא הצרה את מבטה.
"אני כאן כדי לדבר איתך, כמובן." ידיים חזקות זהובות חלצו בזהירות את הפקק ומזגו. "אמרו לי שאני דומה למלאך חוטא. אולי היום אני שלך."
היא התעלמה במתכוון מהכוס שהציע לה.
"זו לא תשובה." היא הוציאה טלפון נייד מתיק היד הקטן שלה ונעצה באיש את מבט הזעם הכי משכנע שלה. "יש לך עשר שניות כדי להגיד לי מה אתה רוצה לפני שאני מתקשרת למשטרה."
"מה תגידי להם, פריה?" הוא שאל בקול משיי, והמבטא האקזוטי שלו ליטף כל הברה שיצאה מבין שפתיו. "איזה מין דברים איומים את מדמיינת שאני אעולל לך? אני סקרני."
עורה נעשה מייד חידודין חידודין. מי לעזאזל היה האיש הזה ולמה כל מילה שלו נשמעה כמו לחישת מאהב? היא קפצה את אגרופיה וניסתה, ללא הצלחה, להסתיר את הרעד הפתאומי שאחז בגופה.
"תירגעי, נסיכה. את לא בסכנה." הוא נשף בחדות כאילו התגובה שלה עצבנה אותו מאוד. מבלי לנתק קשר עין הוא שלח יד ולחץ על כפתור קטן בלוח הצדדי. "את מזהה את אניו, כן?"
המחיצה שמאחוריו ירדה מעט, והמתח בחזה שלה השתחרר מעט כשראתה את פניו האדיבות של הגבר שהסיע אותה ברחבי העיר פעמים רבות בשבועות האחרונים. חיוכו רימז על אשמה קלה כשהוא נופף בידו פעם אחת והרים שוב את המחיצה כדי להשאיר אותה לבד עם האורח המסתורי שלה.
"שיחדת את הנהג שלי?" שאלה.
"המילה לשחד כל-כך מכוערת, את לא חושבת?" הוא הטיל זרוע שרירית אחת על גב המושב והתבונן בה מעל שפת הכוס שלו. "אני מעדיף לחשוב על זה כ... הצעת תמריץ מועדף."
"מי אתה?" חזרה ושאלה בקול נוקשה ככל האפשר, בהתחשב באלף הפרפרים שבטנה שימשה להם ככלוב.
"את רוצה להגיד לי שהוא לא סיפר לך עליי?" הוא דימה פגיעה במרכז חזהו וצקצק רכות. "עושה רושם שאחי מסתיר ממך עוד כמה דברים חוץ מאשר את המניע האמיתי שלו לנישואים האלה. יש לך מזל שאני כאן כדי לאזן את המצב לפני שתגיעי לטקס."
אחיו. פריה הרגישה שפיה נפער מעט והיא שבה וסגרה אותו. כבת לחברה הגבוהה בניו-יורק, היא כמובן שמעה על אביו המשפיע של החתן שלה ועל התנהגותו ההוללת הידועה לשמצה, אך שום דבר בגבר שלפניה לא הזכיר את הארוס הרציני והאלגנטי שלה. זאנדר היה כהה ורזה, בעוד שהגבר הזה היה זהוב-עור וכתפיו מילאו את כל המושב. הצווארון שלו היה פתוח, ושערו הזהוב הארוך סורק לאחור בסגנון נטול מאמץ שנראה טוב רק על גבר ברמתו. הוא נטף סקס אפיל וחיוניות, והיא הכריחה את עצמה להסיט את עיניה ממבטו המבין ולהזכיר לעצמה מה מונח על כף המאזניים.
היא ידעה שלזאנדר יש מניעים נסתרים שהוא לא חשף, אך היא וידאה שהסכם קדם-הנישואים שלהם חסין לפרצות. היא קראה אותו בעצמה, וההסדר שלהם היה ברור כשמש. הכול היה בשליטה.
"הרי באת לחשוף גילוי כלשהו, אז תואיל בבקשה להגיע לנקודה. אני גם ככה מאחרת." היא החליקה את ידיה המשוטחות על ירכיה ועטתה מסכה של רוגע.
"את אוהבת אותו?"
"זה... לא עניינך," ענתה בקול מתוח ולסתה נחשקה ברוגז שהתקשתה לרסן. האורח המסתורי שלה פשוט קימט את מצחו כאילו לא קיבל את התשובה המבוקשת ולגם באיטיות עוד לגימת שמפניה.
"ראיתי את הסכם הנישואים שלך... אין ספק שאת מתווה לך שגרה. ארוחות ערב בחוץ, אירועים חברתיים... עושה רושם שאת להוטה למדי לחזק את המוניטין שלך עכשיו משחזרת לחברה."
"אתה לא מכיר אותי." פריה דיברה מבין שיניים חשוקות.
"אני יודע עלייך מספיק." הוא סיים את השמפניה שלו בתנועה אחת, והנוזל הזהוב נצנץ לרגע על שפתיו. "אני יודע שדי יהיה בתמונה אחת מפוקפקת איתי כדי שאחי ייפטר ממך ומהעסקה שלכם."
פריה סבלה מיובש פתאומי בגרונה ולא הצליחה להפנים את האיום השערורייתי. "מה תרוויח אם תהרוס את החתונה בדרך דרמתית כל-כך?"
"אוה, לא, נסיכה... אני לא כאן רק כדי להרוס את החתונה." הוא רכן לפנים, ושפתיו המלאות נמתחו לחיוך זחוח נוטף חטא. "אני כאן כדי להרוס אותך."
