“ביקורת ראשונה על הספר הזה, יאיי!!

לאחר כל הניקיונות של פסח, אחרי שהעור שלי התקלף מרוב מסירי שומנים, ואחרי שזרקתי שתי חולצות בגלל כתמי אקונומיקה לא רצויים, הגיע החג עצמו ובו יכולתי לנוח. כמה זה אירוני שבחרתי ספר על עובדת ניקיון?

אפשר לקרוא בתקציר על מה הספר מדבר. זהו סיפורה האמיתי של סטפי לנד בחורה אמריקאית ואם חד-הורית שנאלצה לעבוד בעבודות ניקיון מייגעות בשכר נמוך על מנת לפרנס את עצמה ואת ביתה. זוגיות לא מוצלחת והורות יחידנית הובילו את סטפני לוויתור, או לפחות השהייה של החלום ללמוד באוניברסיטה ולהיות סופרת ובמקום זה היא ניקתה בתים. בהיותה שכירה של חברת ניקיון השכר השעתי שלה היה נמוך מאוד, החומרים שסופקו לה לא טובים מספיק, ההתניידות הסתמכה על כך שתחזיק רכב פרטי, והעבודה הפיזית פגעה בבריאותה. עבודת הניקיון יצרה אצלה חשיפה לאינטימיות מאוד גדולה של בעלי הבתים ולהיכרות עם הרגליהם הפרטיים ביותר. עם זאת, ואולי בגלל זה, ברוב הבתים היא אמורה להיות שקופה, להיכנס בלי נוכחות בעלי הבית ולא להשאיר סימנים להיותה.

עם כל הקשיים המובנים בעבודה ובעוני, סטפני ממשיכה לראות את העולם באור אופטימי ולתאר את הבתים שניקתה ואת יושביהם והיחס אליה באור שהוא בסך הכל אופטימי. הספר נעים מאוד לקריאה, נוגע ללב וגם מצחיק ומראה על כישרון רב של הכותבת, אם כי גם על בעייתיות בבחירות אישיות ובהחלטות. אל זוגיות גרועה כל אחת יכולה להיקלע, וגם אל הריון בגיל צעיר מדי. אלא שסטפני לא היתה בת שבע עשרה שהרתה בטעות או מתוך חוסר ידע, אלא בחורה בת עשרים ושמונה, מה שמעלה שאלה מה היה בחייה בעשור שלפני היותה לאם. אני מניחה שיש כאן דברים שלא סופרו ולא נאמרו, אבל התהיות נשמרות.

קראתי, היה נחמד. אמנם קניתי את הספר אבל לא נראה לי שאשאיר אותו ברשותי כי אין כל כך סיבה לקריאה שניה.”

“המלצה על "עוזרת בית" / סטפני לנד

יש ספרים שנוגעים לך בלב, ויש ספרים שחורטים את עצמם עמוק מתחת לעור. "עוזרת בית" הוא מהסוג השני – עדות חיה, נוגעת ללב ומטלטלת, שנכתבה מתוך מצוקה אמיתית ואהבה עצומה.

סטפני לנד, אם צעירה וחד-הורית, מתארת באומץ כואב את הדרך שלה אל תוך העוני – לא ככישלון אישי, אלא כמלכודת מחושבת של מערכת שבורה. היא כותבת על לילות קרים עם תינוקת חולה, על השפלה שכרוכה בבקשת תלושי מזון, ועל התחושה שמסתכלים עלייך כאילו את שקופה – או גרוע מזה, כנטל.

אבל בתוך כל הכאב הזה, לנד משמיעה קול חזק, אנושי ומואר. היא מספרת לא רק על עוני, אלא גם על אמהות, על כוח רצון ועל התקווה שלא מרפה – גם כשאין חשמל, גם כשאין כסף למטרנה. כל דירה שהיא מנקה, כל אסלה שהיא מקרצפת, הופכת לסמל לא רק למאבק הקיומי שלה, אלא גם לעולם האדיש שסביבה.

הספר הזה לא מרחם – לא על הכותבת ולא על הקוראים. הוא חושף אמת שאנחנו לפעמים מעדיפים לא לראות. אבל דווקא בגלל זה הוא כל כך חשוב, כל כך אנושי, וכל כך בלתי נשכח.

זה ספר שילמד אותך להוקיר – לא רק את מה שיש לך, אלא גם את מי שנאבקים כל יום כדי לשרוד, בלי שאף אחד יגיד להם תודה. Stephanie Land”

“ספר טוב וחשוב ביותר. עצוב ומלא תקווה. קריאת חובה בעיניי עבור כולם ובמיוחד עבור העובדים עם אוכלוסיות מוחלשות. הספר אוטוביוגרפי וכתוב בגוף ראשון ומתאר את הסטיגמות והקשיים עימם מתמודדים אנשים שחיים בעוני. בתור עובד סוציאלי מצאתי את עצמי בוחן כמה מהסטיגמות בנוגע לעוני שאני עצמי מחזיק בהן ומסתבר שהן שגויות ועושות עוול לאנשים החיים בעוני. אני בטוח שאמשיך לחשוב עליו בעבודתי ובכלל.
בקיצור, כמו שכבר אמרתי, ספר חובה!”