ביקורות ספרים על הספר וידויה של מסכה

לומר על אדם שביצע בעצמו טקס ספוקו (חרקירי) שהיה לו יצר הרס עצמי, זה סוג של אנדרסטייטמנט, כמובן. הרי כמעט מתבקש שמי שכתב על סבסטיאן הקדוש "גורלו לא היה ראוי לרחמים... הוא היה גאה וטראגי, גורל שעשוי אפילו להיקרא זוהר", ימצא את מותו באופן אלים כלשהו. ובכל זאת חשוב לי להזכיר את היצר הזה, שהופנה בתשוקותיו של הסופר גם כלפי אחרים. אחד מהדברים הקשים לעיכול בספרו האוטוביוגרפי של מישימה הוא חשיפת מידת הסיפוק שמצא מצעירותו בחזיונות של עינויים ומוות. הוא מתאר תשוקה לחוויה שבטית בראשיתית שתעניק לו את "שמחתו העמוקה של הפרא". החיבה לאחווה הגברית של שדה הקרב ולריח הדם ... המשך לקרוא

עמית לנדאו

היתרון שבספר הוא התובנות החכמות ולא רדי-מייד, הדורשות מבט נוסף כדי לרדת לסוף דעתן, זאת בשילוב סיפור מסגרת קל לקריאה ופשוט. גם רמת החשיפה של הסופר - בתיאור הפנטזיות המיניות המקאבריות שלו כלפי נערים צעירים, היא דבר נדיר בספרות. ספר דק, המכיל הרבה, שרמת האותנטיות, הקצב והקריאות שלו - לא פחתו עם השנים.... המשך לקרוא

יהונתן מויזה

אוטוביוגרפיה חושפנית ונוקבת של יוקיו מישימה. זו הנובלה הראשונה של מישימה אותה כתב ב-1948. הספר מתאר את ילדותו, נערותו ובחרותו עד הגיעו לגיל 23. מישימה התאבד בגיל 45 לעיני חבריו תוך כדי ביצוע ספוקו "חראקירי"- שיסוף הבטן על ידי חרב סמוראים. מנהג סמוראי עתיק ומכובד. משחר ילדותו מישימה היה ילד אובדני ונמשך אל המוות אותו ראה כמשהו אצילי והוא מדבר על כך רבות בספר. הניתוחים הפסיכולוגיים של נפש האדם בספר הם הצד החזק ביותר שלו, משום מה הרגשתי תוך כדי קריאה שכבר נחשפתי לספרים בז'אנר הזה, אך הם הזכירו לי במיוחד סופר אחד- שטפן צוויג. לאחר שעובדה זו נחקקה בזכרוני ה... המשך לקרוא

משה

ספר קשה ומוזר, מכאיב, מסרב להתפענח. באהבתי העזה אל מישימה ניסיתי לקרוא אותו כמה פעמים בתרגום לאנגלית, ובכל פעם עזבתי אותו כשאני לא מבינה בדיוק מדוע. חשבתי שאולי האנגגלית קשה לי. הפעם קראתי אותו בעברית, בהפסקות, בתוך חודש. היו פעמים שהכרחתי את עצמי לחזור אליו. הגעתי אל הפסקאות שבהן נתקעתי בפעמים הקודמות והבנתי שזו לא השפה. הוא פשוט עורר בי יותר מידי. מה בדיוק, אני עוד לא יודעת. כל מיני דברים. הזדהות? איך אפשר להזדהות עם פסיכופט שמפנט בפרוטרוט על גרימת כאב ומקנא באישה שאוהבת אותו כי היא לפחות מרגישה משהו? כאב? הוא מוצא עונג בכאב קר, מנוכר. בהלה? בהחלט. זה ס... המשך לקרוא

מתישהו

שני ספרים קראתי משל יוקיו מישימה: מקדש הזהב, שאהבתי, והמלח שחטא לים, שלא אהבתי. ועכשיו לכמה דברים הנוגעים לספר וידויה של מסיכה: מדובר באוטוביוגרפיה הנוגעת לגיל 13-23, כשמחצית הספר בן 195 העמודים נוגעים להיותו הומוסקסואל והשאר מדבר על ניסיונו להיות נורמלי, להתאהב בסונוקו, אחותו הגדולה של חברו. זה לא ממש מצליח. מישימה, שם עט, נולד בינואר 1925. כילד ונער חלוש הוא לא תמיד חש בין המוצלחים והיפים. כבר בגיל 13 הוא חש באהבתו לבנים ולמרות שמדובר ביפן, לא היתה באהבתו זו משהו שהוא חש בגללה תחושות לא נעימות. משהתפרסם הספר, מדובר בשנת 1948, מישימה כבר היה גיי מחוץ לארון. כמ... המשך לקרוא

מורי

וידויה של מסכה הוא ספרו השני של מישימה שאני קורא. הראשון היה "המלח שחטא לים" ולאחריו היה לי ברור שאני אצרוך עוד מכתביו של מישימה. בוידויה של מסכה מספר לנו מישימה על חייו עד גיל 23. לא זכור לי שאי פעם קראתי ספר שכל כולו חשיפה אישית עמוקה ונוגעת כל כך כמו ספר זה. מדובר בסטריפטיז אמיתי. הוא נלד בטוקיו בשנת 1925 וכשהיה תינוק, נלקח מאמו על ידי סבתו שלא היתה בריאה בנפשה והיא גדלה אותו עד גיל 12. מישימה מספר לנו על החיים בבית סבתו, כיצד לא הורשה לשחק בשמש או להשתתף בפעילות ספורטיבית כלשהי. עם שובו לבית הוריו מנסה מישימה לחבור לנערים כדי להתנער מההשפעות הנשיות... המשך לקרוא

בנצי גורן

וידויה של מסכה יוקיו מישימה הספר ראה אור ב:1948 והוא נובלה אוטוביוגרפית. ילד גדל אצל סבתו השתלטנית בתנאים קשים. מהר מאוד ככל שהוא גדל הוא מבין שהוא נמשך לגברים הומוסקסואל. הארץ היא יפן והרבה מהדברים שקורים בספר מתרחשים בזמן מלחמת העולם השנייה. יוקיו מישימה נולד ב1925 וב1970 התאבד בגיל 45. הספר מאוד נגע ללבי ונדהמתי מהפרוזה הצלולה של סופר שמתאר איך ילד גדל בתמימות ומתבונן בעולם בפליאה ובכאב. בזמן הקריאה חשתי את כאבו של הגיבור ואת הקונפליקטים אשר ממלאים את ראשו. הכתיבה של מישימה חסכנית מתומצתת ובכמה משפטים הוא מתאר עולם שלם. יש גם קטעים קש... המשך לקרוא

rea