ביקורות ספרים על הספר משחק ההמתנה

"בת כמה את?" היא מסתכלת בבלבול, קצת בתימהון, ושותקת. הבת שלה לא מוותרת "בת כמה את?" והיא עונה לה: "אני לא יודעת, הרבה, בת שבעים, אולי?". הבת, בת שבעים בעצמה, מחניקה צחוק קטן ושואלת "את בטוחה?" והיא, כבר ממש לא בטוחה, אומרת "אני יודעת שנולדתי ב-1923, לא יודעת מה זה אומר". הבת אומרת לה "זה אומר שאת כמעט בת מאה", והיא בתגובה מסתכלת בהשתאות: "כל כך אני זקנה?" ראיתי על הדש הפנימי של הספר שהכותבת, ברניס רובנס, נולדה כמו סבתא פרומה, גם היא בשנת 1923. אם ברניס חיה היום, מה שלא סביר, היא בת מאה. אבל היא לא כתבה אותו עכשיו אלא בשנת 1997, ולא ברור מה גרם להוצאה לחזור אחורה עשרים וחמש שנ... המשך לקרוא

נצחיה

גם הכתיבה היפה ביותר לא יכולה אל מול המציאות וגם הכתיבה על הכריכה לא יכלה להוציא ממני את החמיצות בסיום הקריאה של הספר. לשבחו ניתן להיאמר שהוא לא מייפה את המציאות יותר מדי. לגנותו ניתן להיאמר שלא העלה ולו בת צחוק אחת על שפתי (כמו שהובטח בכריכה). כולנו שחקנים ב"משחק ההמתנה" בין אם נרצה ובין אם לאו. התובנה היחידה שחילצתי מהספר היא שהזמן העובר אינו מוציא ממך את עצמך ואולי אפילו להיפך. אנו הופכים לשרידים של עברנו המתעתע בזכרוננו. למי שנמצא בסביבה של קשישים, הספר לא יחדש דבר ולמי שלא, עדיף להמתין לחלוף הזמן. ממש, ממש לא מוכרחים.... המשך לקרוא

7ספרים

ישנם שני סוגים של "ספרי זקנים": הסוג הראשון הוא של הזקן שלא מוכן לקבל על עצמו את אורח החיים המיועד לו, ומנסה לצאת להרפתקאות כמו בימי צעירותו (כמו לברוח מבתי אבות דרך החלון ולהיעלם). ויש את הסוג השני של הזקן, שמשלים עם זקנתו, מבין שהשיא כבר מאחוריו, ומנסה לחיות את חיי הזקנה המשעממים שלו. הספר הזה שייך לסוג השני. דיירי בית האבות הוליהוקס כבר השלימו עם זקנתם ועם כך שהשיא כבר מאחוריהם, אז מה כבר נשאר לעשות? כמובן, לרכל: לחקור בקדחתנות אודות הדיירים החדשים, להשגיח על הדיירים הוותיקים שלא יעשו גם הם בעיות. לחקור מי נראה יותר בריא ומי פחות. דיירי בית האבות מב... המשך לקרוא

זה שאין לנקוב בשמו

# ברניס רובנס זכתה בבוקר. לא על הספר הזה, אבל הזכייה מפורסמת בכריכה הקדמית, מעל שמו של הספר. ואם הספר הזה מאפיין את כתיבתה – אני ממש לא מבינה על מה היא זכתה בפרס (אלא אם להתחיל לשער השערות קרימינליות שלא פה המקום...) - דמויות. אני אומרת את זה בנימוס. הן לא עשויות קרטון – הן גזורות מנייר עטיפה מרשרש. לכל דמות מהדמויות הרבות שיש בספר יש לכל היותר שתי תכונות ורגש אחד. תנסו להרכיב מזה משהו יותר מורכב מפאזל של ששה חלקים. - סיפורים. אני מניחה שלכל אדם שהגיע לגילאי 70 ומעלה יש סיפורים לספר. רובנס, כנראה, לא מאמינה בזה. הסיפורים המעטים שיש לכמה מדמויותיה לספר ה... המשך לקרוא

yaelhar

ראשית אומר שהספר מצוין.כתוב בהומור דק. הספר מעלה סיפורי דיירים בבית אבות אליו באים דירים בשנותיהם האחרונות. מנהלת המקום מגייסת אך ורק "בעלי מעמד גבוה" בין השורות ניתן למצוא שהיא מעדיפה כאלה חסרי משפחה או משפחה המרוחקת מהם למרות שמעולם לא ביטאה זאת. יחסה לדירים נובע מהציפיות שלה לחלק בירושתם וכאשר זו לא מגיע אכזבתה גדולה. כל דייר במקום נושא סיפור חיים מענין אותו הוא חושף טיפין טיפין. והיחסים בינהם הם סאגה בפני עצמה סודות, שקרים, במיוחד כאשר נוצרים זוגות בין הדיירים ומתפתחים מתחים וקינאה. ... המשך לקרוא

אסתר

בית אבות הוליהוקס שוכן לו באיזור כפרי שבין דובר לקנט, שם מתגוררים חבורה פרועה של קשישים חביבים כל אחד שלעצמו אבל חתולי קרבות אחד לשני והחיים שישו ושמחו. על כל החבורה מנצחת ביד רמה אם הבית, אשר לוטשת עיניים לפיסת ירושה שאולי אולי יורישו לה ביום מותם. חבורת הבריטים המיוחסים, כל אחד ממקומו הוא, בני שמונים פלוס עם קשר קלוש למשפחה, נאחזים אחד בשני בסיפורי רכילות, תככים, עבר מפוקפק, שקרים, התאהבויות ומה לא. החיים בבית האבות שעל פניו אמורים להיות נינוחים ומסודרים הופכים להיות זירת התגוששות. בחבורה יש את מר קרוס שממש עושה קרוס על כל שם של דייר שהלך לעו... המשך לקרוא

רונדנית