ביקורות ספרים על הספר חוף מנהטן

# זה הספר השלישי של איגן שאני קוראת. משני הקודמים, "מפגש עם חוליית הבריונים" ו"הקרקס הנסתר" לא התפעלתי במיוחד. כלומר פוליצר, סופרת נחשבת וזה, אבל אני הרגשתי את המאמץ "להיות מיוחדת" בראשון ועוד יותר מאמץ לעמוד בסטנדרטים של הראשון, בשני. די היססתי לפני שקניתי את הספר הזה באחד המבצעים השווים של סטימצקי והוא עניין אותי מהמילה הראשונה ולא הירפה עד הסוף. הוא לא מאומץ, לא מתיימר, עם תחקיר מצויין. כאן הכתיבה הטובה של איגן אינה הסיבה היחידה לשבח את הספר. אחד המצויינים שקראתי לאחרונה. זה רומן היסטורי, שההיסטוריה שלו אינה כה רחוקה ואיגן הצליחה לדבריה לשוחח עם אנ... המשך לקרוא

yaelhar

לפעמים מתחשק לי לנתח את הטקסטים הכתובים על הכריכות האחוריות של הספרים. לפעמים בתור בחינה של "אמת בפרסום", ההתאמה בין הטקסט האחורי ובין הספר הלכה למעשה. לפעמים סתם, בתור טקסט לכשעצמו. מעניין אותי מי הם האנשים שהתפקיד שלהם לכתוב את הטקסטים האלה, אבל בניתוח האישיות העולה נעסוק בפעם אחרת. הספר "חוף מנהטן" עובד טוב עם בחינת הכתוב על הכריכה האחורית שלו. יש בו ארבע פסקאות ואני אתחיל עם פסקה מספר 2: === צעד אחר צעד, בנחישות מהולה בכאב, תקים עצמה אנה מן השברים ותבחר לעצמה קיום כפול הנע בין שני קטבים – הים והיבשה. היא תחתור תחת האפשרויות הדלות הניצבות בפניה בש... המשך לקרוא

נצחיה

ספרות אמריקאית אהובה עלי מסיבות מצודקות רבות אבל אחת הסיבות שספרות זו אהובה עלי היא יכולת הניתוק של העולם הפרטי האמריקאי והאישי של הסופר משאר העולם. היכולת הנהדרת והפרטנית להיות עצמאים לסיפור ולתרבות האמריקאית בתוספת הביטחון הגאה שאומר בבהירות לעולם, אני אמריקאי ואולי אפילו יותר טוב מזה אני מתגורר בניו יורק מה שאומר שאני חי במרכז העולם. יש רשימה של סופרים מרעידי לב ונשמה מהסוג המשובח הזה. אלה שאוכלים פורטורהאוז מדמם באחד השדרות, הולכים למשחקי בייסבול לאכול נקניקיה ועושים סיבובים רבים ברחובות המעשנים של מנהטן ומלהגים בשפה האמריקאית האישית של... המשך לקרוא

דרור