ביקורות ספרים על הספר אבל זה הדבר עם הנוצות

התאבלתי בחיי ועד שיתאבלו עלי, אני מניח שהתאבלויות נוספות עוד נכונו לי. האם ניתן להסביר לאחרים את התחושה הזאת? לקרוא בשם לריקנות, להגדיר את התוהו שנוצר, את החלל שנפער? תאוריית התודעות האחרות גורסת שלא ניתן להוכיח שקיימות תודעות אחרות מלבד זאת שלי. אז אך לתאר את התחושה הסובייקטיבית הזאת המכונה אבל? מקס פורטר מדייק: אל בית מיותם מאם "היא נחבטה בראש בבית, חלמה קצת, הקיאה, ישנה, קמה ונפלה, שכבה ומתה" (עמ' 115) בו מתגוררים אב ושני בנים תאומים נכנס עורב ענק ומשתלט על כל חלקה טובה או רעה. הוא מנסה להגדיר להם את תחושות הסובייקט שלהם, לקרוא בשם לאבל, לאלץ אותם להת... המשך לקרוא

אודי

אֵבֶל אבלים הכול אבל וספר אחד שהוא כולו הבל. אֵבֶל הוא נושא רציני. נושא כואב, מייסר. מקס פורטר, מחבר הספר, בחר לטפל בנושא הטעון הזה באופן שעושה עוול לאֵבֶל. גיבור הספר, גבר חסר שם, מאבד את אשתו. שני ילדיו, אף הם חסרי שם, מאבדים את אמם. המשפחה שוקעת ביגון. הבסיס הזה יכול להוות מקור לפרוזה טובה ורגישה, אבל במקרה הזה חומרי הגלם הקשים משמשים את מקס פורטר ליצירת ספר שהוא לא רומן ולא ספר עיון, אלא מעין אוסף הגיגים המובאים בשלושה קולות: האבא, הילדים והעורב. הילדים כותבים באופן מתחכם בקול אחד, בגוף ראשון יחיד, משפטים משובבי נפש בנוסח "לא רוצים מקלחת, כבר ניקינו א... המשך לקרוא

מסמר עקרב

ילדים יש נוצה על הכרית שלי. כריות עשויות מנוצות, לך לישון. זאת נוצה גדולה, שחורה. בוא לישון במיטה שלי. יש נוצה גם על הכרית שלך. בוא נעזוב את הנוצות ונישן על הרצפה. -מקס פורטר, "אבל זה הדבר עם הנוצות" יום אחרי שהתחלתי לקרוא את הספר הזה בפעם השנייה, הלכתי למכולת בקיבוץ הקרוב למקום שאני גרה בו. מדי פעם הייתה על המדרכה נוצה שחורה, גדולה. נוצה של עורב. כשהגעתי לקיבוץ, נתקלתי בעורב. שחור, גדול, מת. דרוס על הכביש. מאז שקראתי את הספר הזה יש לי התייחסות מעט שונה לעורבים, בגלל העורב הזה. הוא מדבר במונולוגים של שירה. שירה, רה, רע, קרע, עורב רע. עורב מטורף שמשח... המשך לקרוא

אורגת הדיו