ביקורות ספרים על הספר מתנות החתונה

בנערותי הייתי מופקד מדי פעם על פרוייקטים קולינריים כשאורחים היו מוזמנים. אהבתי לאלתר ולשחק עם טעמים וזה עבד מבחינת משפחתי. באחת הפעמים הייתי מופקד על הקומפוט, בהיותי ילד של שנות השמונים לא היה בכך דבר מוזר והפירות הקיץ הנכמשים במקרר השתלבו יפה עם פירות ההדר שהנצו על העצים בגינה. הוספתי מיני תבלינים והסיר גדש ריחות מזמינים, אבל ברגע שהגיעו האורחים הרגשתי שזה לא מספיק שמשהו חסר, משהו שלא עשו בקומפוט, משהו שיתן לא קיק נוסף והוספתי סודה לשתייה. את קריאתה המאוכזבת של אימי "אבל למה???" בעוד הסיר גועש ופולט תכולתו אל הכיריים אני זוכר עד היום. עם הסיפור הא... המשך לקרוא

cujo

זה מה שכתבתי בסקירה על הספר "קילומטר ויומיים לפני השקיעה": "כשסופר יוצא מנקודת הנחה שהעלילה היא לא מה שחשוב, התוצאה בדרך כלל אינה קריאה ואינה טובה. לעומת זאת כשכותב ספרי מתח בלשיים מגיע למסקנה שהרצח הוא לא מה שחשוב - יוצאים דברים טובים מאוד". הספר הזה אינו ספר מתח בלשי. ===== טוב, צריך להגיד עוד משהו. כי זה בכל זאת שמעון אדף. שמעון אדף הוא דמות ייחודית בכתיבה הישראלית. או בכתיבה בכלל. הספרים שלו לא דומים לשום דבר אחר. הם גם לא ממש דומים זה לזה, אבל בכל זאת ישנם כמה מאפיינים השייכים לכולם. או לפחות לכל אותם אלה שאני קראתי. החלקים הצפויים הם מארג של תרבות... המשך לקרוא

נצחיה

סיפרתי פעם (אולי יותר מפעם אחת) שזכיתי להשתתף בסדנאת כתיבה בהנחייתו של שמעון אדף. אדף מנחה מדהים, אינטליגנטי רגיש מאוד מעניין והערותיו לתרגילי הכתיבה שלי היו מדהימות בדיוקן, עד כדי כך שהרגשתי שאבחת עט אדום הוא מפשיט אותי מכול פוזה, או העדר פוזה שניסיתי להלביש בה את מילותיי... בסוף כל שעור אחד מאתנו היה מתנדב להסיע את אדף לתחנת הרכבת בבאר שבע, אילו לא חששתי להצטייר כגרופי נבוב הייתי מתנדב שוב ושוב להסיע אותו. באחת הפעמים בנסיעה לבאר שבע דיברנו, וסיפרתי לו על הקושי שלי בקבוצת הכתיבה, על הרכבה האנושי, מתוך 10 משתתפים 8 נשים, 7 מתוכן חובשות כיסוי ראש. סיפרת... המשך לקרוא

קורא כמעט הכול

אמר אוסקר ויילד, "כל שהובן לאשורו - נכון", והתכוון לומר, על בסיס תורתו של אמרסון: "מה שלבך חש הוא העיקר, מה שהנפש חשה ומבינה, נכון תמיד." (מתוך "ממעמקים"). כל מה שנחווה והובן באמצעות הרגש, בהכרח הוא אמת, אין עליו עוררין ואין הוא נדרש להבנה שכלית. זוהי כתיבתו של שמעון אדף - היא נקראת באמצעות הרגש. אין זו קריאה קלה. היא דורשת הבנה והיכרות עם העולם הבדיוני שהוא יוצר, שכולל את כל ספריו - מציאות דומה לשלנו אך פגומה, תמיד על סף האסון וחוסר המימוש, שמקיימת משא ומתן עם מה ש"נכון" ו"אמיתי", ששואלת מהו מקומו של הסופר בין דמויותיו, הקשר בין הקול המספר לבין האדם שכותב את הס... המשך לקרוא

פָּלִימְפְּסֶסְט