ביקורות ספרים על הספר צוואתו של מוקיון

"אז אני מבין שאתה ליצן". כך היה אומר המורה המדופלם בבית הספר למשחק לכל מי שלא התיישב לו עם ענייני המשמעת. "הליצנים" הללו, היו התלמידים העצובים ביותר. אלו שמסתתרים תחת מעטפת צינית עוקצנית, במגננות עוד לפני שהיה צורך בהן ובהמון מעצורים רגשיים. לא תמיד הצליחו הליצנים להתקלף ולהסיר את שכבת האיפור המוקיוני. הם היו עסוקים בלהסתיר אמת כואבת שמעולם לא הייתה נאמרת בקול. "ליצן עצוב", זו בהחלט לא עוד סתם קלישאה. רבים מהם לא שרדו את בית הספר למשחק. זהו ספר עצוב ונוגע ללב המתרחש בצרפת של 1871. הסיפור מסופר מנקודת מבטו של ילד החי עם הוריו המתעללים. אנחנו נחשפים בתיאור... המשך לקרוא

בר

חיפשתי ספר להאזנה אשר קצת ישנה את האווירה בעת קריאת ספר אחר, ובאותה עת יוכל לחיות בהרמוניה בעולם הקריאה המקבילי שלי. מצאתי את צוואתו של מוקיון. לאחר מחסום האזנה של מספר חודשים, הצלחתי להתגבר עליו. אמנון וולף הקריין מביא ממד נוסף ומקים לחיים את צוואתו של מוקיון. הרגשתי לא נעים, נוצרה אצלי סתירה פנימית. אל מול אלימות והתעללות בגיבור , אני צוחקת. ז'ול ואלס, החליט להוקיע ולשפר את מעמד וזכויות הילד באירופה של המאה ה 19. הוא יצא כנגד האלימות במשפחה וכנגד הממסד החינוכי, אם כי גם הרגשתי כי נשתלו ניצנים בעלילה כנגד הממסד השלטוני. ארנס פיטו הגיבור הינו ילד, ... המשך לקרוא

צילה

צוואתו של מוקיון פורסם בהמשכים בעיתון “לה פרודי” החל מסתיו 1869. זהו סיפור על התעללות בבית הספר, על אלימות הורים כלפי ילדיהם ועל ילדים הסובלים ממחסור באוכל ורעב במאה ה – 19. סיפור על ילדותו הקשה של ארנסט פיטו. הספר נפתח “אני בן שש. והישבן שלי בוער. אימא אומרת שאסור לפנק ילדים, והיא מלקה אותי בכל בוקר, כשאין זמן בבוקר, היא מלקה אותי בצהריים. רק לעיתים נדירות אחרי ארבע”. אלימות שלעיתים מרחיקה לכת עד רמת סדיזם. זהו סיפור על ילד הסובל מנחת זרועם של הוריו בבית ושל מוריו בבית הספר, ועושה ככל יכולתו כדי להיחלץ מגורלו ולהילחם. הספר הינו צעקה כנגד אלימות, ה... המשך לקרוא

מירב גת

כשהייתי ילדה גרה משפחה בבניין סמוך: הורים ושלושה בנים. לא היכרנו אותם במיוחד - הילדים למדו בבית ספר דתי - אבל ידענו מצויין, משמיעה, מי הם. כי את הבן האמצעי - שהיה קצת קטן ממני - הם היכו נמרצות. לא יודעת למה כל זה קרה במרפסת - יכול להיות שזו פעילות מלכלכת שלא רצוי שתכתים את הרהיטים - בכל אופן יום יום היו מוציאים אותו למרפסת והאבא היה מצליף בו בחגורה. לפעמים במקל. כשהאבא היה עסוק עשתה זאת האמא, אם כי בפחות עוצמה. עד היום אני שומעת את הצריחות. וגם את הבכי שאחרי, שנמשך שעות אחרי ההלקאה באותה מרפסת, לבד. אנחנו הילדים שהיינו בדרך כלל בחוץ באותן שעות היינו קופאים כש... המשך לקרוא

yaelhar

ספר שמתחיל במילים: "אני בן שש, והישבן שלי בוער אימא אומרת שאסור לפנק ילדים, והיא מלקה אותי בכל בוקר, כשאין לה זמן בבוקר, היא מלקה אותי בצהריים. רק לעיתים נדירות אחרי ארבע." ספר בסיגנון, ציני, מנקודת מבט של מתבונן מרחוק ובמידה מסויימת למרות שאינו מסכים עם הקורות אותו, השלמה תוך ניסיון לשנות לכשיגדל. הוא נכתב באמצע המאה ה 19. הספר מוקיע את החינוך ומציג את המתעללים כמוכים וחבוטים במופע אחר של חייהם ( ילדותם, או בסביבה אחרת, הבית וכו). כל כובד הנושא מסתכם ב 120 עמוד, כתוב בסיגנון שאינו מעיק , ומביא את רוח התקופה. המקבילות של ספר זה , הם ספריו של דיקנס. שם, יש ... המשך לקרוא

אורי רעננה

מעניין. מחד, עצוב שזה היה המצב וככל הנראה אודנו. מאידך, משמח שהמצב אינו כבר כזה, ברוב המקרים. הילד (הסופר) מתאר את עצמו כמסכן. אך בין השורות, אולי גם למי שאינו בעל אישיות בעייתית, נראה כי הוא מתאר את הכל כחוויה שחווה. כאשר קוראים את אחרית הדבר הנפלאה, מקבלים פאן נוסף. בתחילה סברתי שבחל שלא קראתי את אחרית הדבר מייד בהתחלה.במחשבה שניה, רצוי לקרוא אותה בסוף. קריאה מראש עלולה למנוע את החוויה, אף אם היא קשה, למקרא הטקסט באופן בתולי. הקריאה בספר ובעיקר לאחריו, גורם להרבה חשיבה, תחושת רחמים ואולי גם מסכנות. על הילדי םהכאובים נכתב, אך הייתי ממליץ לחשוב ג... המשך לקרוא

קוטי

"אני בן שש והישבן שלי בוער.אימא אומרת שאסור לפנק ילדים,והיא מלקה אותי בכל בוקר. כשאין לה זמן בבוקר, היא מלקה אותי בצהרים,רק לעתים נדירות אחרי שעה ארבע". האם אפשר לנתק יצירה מחיי הכותב שלה או מהתקופה שבה היא נכתבה ? -התשובה החד משמעית לגבי הספר הזה- היא שלילית. בפתח אחד מסיפוריו כתב העיתונאי והסופר ז׳ול ואלֶס "אני עומד להרוג שתי ציפורים במכה אחת,להעניק לכם את הביוגרפיה שלי, ובה בעת לתקוף – באמצעות הצבת מראָה – את האמירה העתיקה והמוסכמת על הכול, שלפיה הילדוּת היא התקופה היפה ביותר בחיים!". הספר הזה עוסק בו זמנית בשתי סוגיות שעיצבו את עולמו של הסופר ב... המשך לקרוא

חמדת