ביקורות ספרים על הספר קו החריש והאש - מאה וחמישים שנות סכסוך על ארץ ישראל 1860- 2010

איזו הפתעה ! לא ייאמן ! הם עדיין נלחמים. הם לא השתכנעו מהסברי המנהיג הדגול (שלנו) הם לא מקשיבים לדברי המנהיג הדגול (שלהם) מה הם רוצים מאיתנו? למה הם דוקרים? ושאלת השאלות - איך זה יכול להיות שאנחנו מאמינים בכל לבנו שעם הזמן המזדחל וחולף הם ישכחו - והם משום מה לא שוכחים? מה זה צריך להיות? איך יכול להיות שאנחנו יושבים פה כל כך הרבה שנים והם עדיין לא הבינו את זה? למה הם דוקרים? מה כל כך רע להם, שם במחנות הפליטים, שכונות הביוב והבתים המטים? שיגידו תודה שאנחנו מואילים להאציל עליהם מטובנו. את יובל ארנון אוחנה הכרתי - כלומר את ספריו - בתואר הראשון שלי, במזרח... המשך לקרוא

ליאור

בשעה טובה, סיימתי לקרוא את "קו החריש והאש". זהו הספר השני שאני קורא בשנה האחרונה בנושא (הראשון היה "מאז ומקדם" של ג'ואן פיטרס). אני דור שני בארץ. אבי נולד ב 1927 בדגניה א', ואילו אמי נולדה ב 1929 בנשר (כיום- גבעת נשר). בתור אדם שגדל על ערכי הציונות "המתונה", וגדל על ערכי תרבות מערביים, נמנעה ממני התמונה היותר כוללת של הסכסוך, ולכן גם של שורשי המדינה. הורי שחיו את המציאות, סמכו על מערכת החינוך הממלכתית שתידע אותי ותחנך אותי לציונות. לא כך היה. בתור מי שחווה מיד ראשונה איך זה להיות מותקף ע"י המון פורעים ערבי, בזמן האינטיפאדה הראשונה, הבנתי ששלום אמת אינו מציאות... המשך לקרוא

צבר מצוי

אבי זכרונו לברכה , נולד ב1927 במושבה ראש פינה. זוכר אני שיחות ארוכות עימו בנוגע לילדותו. אחד הספורים שמאוד נגעו לליבי נגע במרד הערבי שהחל ב1936. בשנה זאת היה אחיו הקטן של אבי ילדון ששוקם בבית יתומים בטבריה. כאשר נודע על הפרעות ביהודי העיר והגיעו השמועות לראש פינה, אבי שהיה ילד בן 9 בסך הכל, פרץ בריצה ורץ עד טבריה ( אני מאמין שבדרך עצר לו רכב). כשהגיע לבית היתומים ונוכח שלאחיו שלום, ירדה מליבו אבן כבדה. אבא לקח את נתן והוציאו מטבריה חזרה לראש פינה, לפחות שם היו הסבים והסבתות שיכלו להגן על הקטנים. ספרו של אוחנה מנתח לעומק את הסכסוך הישראלי ערבי. הוא חוזר ... המשך לקרוא

tuvia