ביקורות ספרים על הספר על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על אנה פרנק

אחלה חברה יש לו, לאנגלנדר, כאלה שכשצריך אותם הם באים. וכל אחד מהם כתב כמה דברי שבח שכולם מופיעים על הכריכה האחורית. בטח גם הבנות היו כותבות משהו אבל כנראה שעדיף שייבון על איילת ולדמן וספרן פוייר יותר נחשב מקראוס, והרי אסור שזה ייראה כמו איזה עסק משפחתי, ככה שגם אם נדמה שרק הבנים היו שם בשבילו, זה לא באמת, זה בטח היח"צ. וזה לא לטובתו, הגודש הזה, כי למרות שכולם מפורסמים, שייבון ופראנזן וספרן פוייר ושטיינגרט, כיוון שכולם פחות או יותר מאותו מיליה זה נראה כמו משהו שמנסים לדחוף לך בכוח, עגבניות של יום שישי. אולי בגלל זה לקח כל כך הרבה זמן עד שאשכרה פתחתי אותו. ... המשך לקרוא

סוריקטה

**** תסלחו לי, אני לא כל כך מרוכז. תסלחו לי, כי אני חייב להוציא את זה. אולי גם אכתוב כאן על הספר, אבל קודם כל - להוציא. בחיים של כל אחד יש את הרגעים האלה, שהצליל הצורם שהם מייצרים מכסה לחלוטין את הרעש השטוח, הנורמלי של ה"מסביב". כלומר, של הכול. אם מישהו שאתה מכיר נפטר חלילה, אתה לא מסוגל, לא מסוגל לחשוב על ענייני יום יום כמו תשלומים לוועד הכיתה, המזגן המחרחר באוטו או מי אמר מה לאבי גבאי. זה נדחק החוצה, כי הוואקום בפנים לא משאיר מרחב מחייה לשום דבר אחר. אם מישהו מהמשפחה שלך חולה, חולה ממש, אז מה פתאום ביקורות בסימניה, או לאן ניסע בחג, או למה הענבים כל כ... המשך לקרוא

אלון דה אלפרט

את "המשרד למקרים מיוחדים" של נתן אנגלנדר הפסקתי אחרי 30 עמודים בערך, מחמת שיעמום ותחושת מיאוס קלה. את "על מה אנחנו מדברים..." לא אפסיק באמצע - הוא קריא וקצר מספיק כדי שאגמור לקרוא אותו. אבל טוב הוא לא. אנגלנדר כתב ספר סיפורים שעוסקים בסוגיה "מה זה אומר להיות יהודי כיום". זו באמת לא אשמתו שהסוגיה הזו לא מעניינת אותי כל כך. אבל נניח שזה מה שמעניין אותו - למה זה חייב להיות כל כך מתאמץ ומנסה להרשים, או במילה אחת - פתטי? כי מה זה להיות יהודי בעיני נתן אנגלנדר? זה להיות קורבן נצחי, שבוי בתחושת אשם נצחית בפני הרבנים והמלמדים שלך שבדרכם לא הלכת. זה להיות בן לדת שמל... המשך לקרוא

כרמיתה