ביקורות ספרים על הספר הגבעה

הספר הזה, כמו שקורה בדרך כלל אצלי, הגיע אליי במקרה. קשה להאמין, אבל מצאתי אותו על ספסל ברחוב... במקרה גם התחלתי לקרוא אותו. אתחיל מהדברים הטובים שיש בו; קודם כל הוא מעניין, בגלל שהוא מביא לנו מציאות שלרוב האנשים המתגוררים בתחומי ישראל של הקו-הירוק איננה מוכרת! כל הנושא הזה של מבט אישי מקרוב בהתנחלויות שהיום נקראות משום-מה "ההתיישבות החדשה", איננו מוכר לי ואני מניח שרוב האנשים כך... ולכן זה גם ריתק אותי! מדובר פה בשני אחים שגדלו ביחד כילדים בנסיבות קצת יוצאות-דופן, הם אומצו ע"י משפחה בקיבוץ בצפון ושניהם עברו גלגולים רבים מאוד. שניהם בילו באופן שונה לחילוט... המשך לקרוא

סדן

בסופו של דבר ממש נהנתי מהספר למרות שהיו לי מחשבות של נטישה באמצעו. מדובר על גבעה אליה מתנקזים כל מיני טיפוסים. כל אחד והמהלך שהביא אותו לגור במקום כ"כ בראשיתי. מקום לא פשוט מבחינה טכנית (ועזבו את הבטחונית...) הסיפורים של האנשים שונים ומענינים ובעיקר הסיפור הכואב והעצוב של שני האחים רוני וגבי. שלל הטיפוסים יוצרים גבעה תוססת ומענינת עם הווי משלה. אני מכירה מקרוב גבעה שכזו ומוכרחה לאמר שהסופר דייק בצורה מדהימה בתיאור ההתנהלות והניואנסים של חיי החברה בגבעה. פשוט מדהים! שאפו! בסה"כ במציאות בתוך כל סיפור כזה יש אנשים אמיתיים עם רגשות, אמונות וחיים רגיל... המשך לקרוא

אוהבת לקרוא

מגיל צעיר חייתי בתוך בועה. בהתחלה עם ההורים שהגנו עלי עוד מתקופת בייצפר: מתלוננים בפני המורים האטומים על החרם שעשתה עלי הכתה, מצטדקים בפני היועצת הנדהמת שלשאלתה מה הצבע האהוב עלי, עניתי: דם. תקופת הצבא שבאה לאחר מכן גם כללה התערבותם לאחר שביקרוני ב״שנלר״ ומצאו אותי רועדת מקור בחדר שבו הייתי אמורה ללון. שיחה אחת למפקדי והשתחררתי הביתה ללא צורך להישאר שבת ולנקות מרצפות מעוקמות ומטונפות שהיוו חלק בלתי נפרד מהמשרד בו עבדתי. ועל כן נושאים רבים ולעיתים שנויים במחלוקת שמצריכים חשיבה והתעניינות מצידי מעולם לא זכו להתחייחסות עד היום. אחרי הצבא, מצוידת... המשך לקרוא

shila1973

ממש ספר גרוע. חד מימדי, מלא סטריאוטופים, דמויות מקרטון. אין שום עומק לדמויות. רובן נלעגות. סאטירה בגרוש. הסיבה היחידה שהמשכתי לקרוא את הספר הארוך והמשמים הזה הייתה שהייתי בחופשה בחו"ל והיה לי רק עוד ספר אחד איתי. פספוס אמיתי. זה ספר שהעליב אותי כקורא. נתתי את הספר הזה לחבר לאחר שסיימתי והוא החזיר לי אותו לאחר יומיים עם תובנות דומות. ... המשך לקרוא

רוני

דרך דוד פייסבוק הנדיב, הגעתי לסרטון הזה, המהווה חלק מסידרה. אמי היא בחורה שאוהבת חטיפים וג'אנקפוד, והיא מקבלת חטיפים מכל העולם, ובכל פעם "אוכלת" מדינה אחרת. אז כאן בסרטון היא אוכלת חטיפים מישראל. קחו לכם אחר כך כמה דקות ותסתכלו עליו: http://www.youtube.com/watch?v=abYNt1TMtzs מצד אחד מאוד מעניין איך מישהו שלא גדל על המוצרים האלה טועם אותם, ומה דעתו. מן הצד השני, למראה חלק מהדברים אתה עומד ותוהה לא מעט במה לעזאזל האכילו אותה, ומה בדיוק חשב אותו אדם ששלח לה את אוסף המוצרים הזה. כתיבה על הספר הזה היא קצת מילכוד מבחינתי. אם אני אומר שלא אהבתי אותו, הרי שברור, בהיותי מתנחלת, ש... המשך לקרוא

נצחיה

נתחיל בגילוי נאות: "הגבעה" הוא ספר על מתנחלים שנכתב על ידי לא מתנחל, תל אביבי, שמאלני אפילו, בעוד שאני ימנית, ירושלמית, מתנחלת בדעותיי אם לא בתכלס. ובכל זאת, היות שאני לא נוהגת להסתובב בעולם בגישת "התקשורת שמאלנית וכולם שונאים אותנו" רציתי לקרוא את הספר וחיכיתי ארוכות בתור ההזמנות בספריה (אפילו שאני ספרנית בעצמי, איזשהו ביש מזל) כדי לקבל אותו. לכן הביקורת הזו באמת מגיעה מנקודת מבט "ספרותית", של האדם הקורא, ולא פוליטית בכלל. ומסתבר, כמו שתכף תבינו, שזה בעצם הכי נכון לספר הזה. המילה הכי חזקה שעולה מחציו הראשון של הספר היא קריקטורה. במשך כ-200 עמודים, אסף גבר... המשך לקרוא

מירב

בואו נדבר תכלס, בואו נדבר פוליטיקה! הספר הזה עורר בי ציפיות מהרגע הראשון, ספר שמדבר על מפעל ההתנחלויות, ספר נוקב שעל פי העטיפה הוא אמור להיות ריאליזם נוקב וסאטירה חריפה. וככה חודש שלם ביליתי במעלה חרמש ג' ביחד עם כל הדמויות הצבעוניות והגרוטסקיות שבסופו של דבר הם אנחנו. הספר הוא ישראלי בכל חלקיו, הוא מתאר את כל סוגי הישראלים שכולנו רואים יום יום וקוראים עליהם בחדשות, מה שמעצים את ההנאה מהקריאה. אסף גברון בא ומציב מראה מול הקורא, אבל בהתחלה לנו יהיה קשה לקבל את מה שאנחנו קוראים. המציאות של אסף ממבט ראשון נראית מוגזמת מדי, מגוחכת מדי, הזויה ולא נכו... המשך לקרוא

On The Road

**** בכל מערכת בחירות אני מצביע למישהו אחר. הצבעתי לרפול, למפלגת המרכז, לפרס ולברק, לקדימה ואפילו למרצ. אני חבר ליכוד (למרות שמעולם לא הצבעתי עבורם) והשנה, בלי נדר, אני אצביע כנראה לעלה ירוק הרשימה הליברלית. או לאמסלם. אולי ליאיר לפיד, כי שי פירון הוא איש מדהים שזכיתי להיות תלמיד שלו בשמינית ושחיתן את אשתי ואותי וסירב לקבל אפילו שקל ויש עוד דברים שלא יודעים עליו. יש לי יחסים מורכבים עם מתנחלים. מצד אחד, אני מתכווץ בבושה כשאני שומע על עקירת עצי זית ועל התנכלויות לערבים. מצד שני, גם לנו יש זכויות על האדמה הזאת. אמנם זה לא עניין של "מי היה פה קודם", אבל השאל... המשך לקרוא

אלון דה אלפרט