ביקורות ספרים על הספר אי הנוכלים

מה נכתוב על הספר הזה שלא נכתב כבר על הכריכה האחורית שלו? ליאם מאליגן, ושלא תעזו לקרוא לו "ליאם" הוא דמות מעניינת של בלש: בלש הלוקה באולקוס. טוב, הוא לא באמת בלש, הוא למעשה עיתונאי סקרן וחטטן, אבל האולקוס עדיין שם. במיטב מאפייני הסוגה הוא מחבב אלכוהול (אבל נאלץ להימנע, בגלל האולקוס), נמצא ביחסים רעועים מאוד עם אשתו, רודף שמלות אחרות ובכך מאושש את טרונותיה התמידיות נגדו, ותמיד יש מאלוקס בסביבה, כי אולקוס. מה עוד? מאליגן נולד וגדל ברוד איילנד, הוא אי הנוכלים. הוא מתעב את רמת השחיתות הפושה בו, אבל נעזר בה לא מעט למטרותיו. באופן כללי לא ברור מתי הוא חושב שצריך ... המשך לקרוא

נצחיה

48 שעות לקח לי לקרוא (כולל שינה ושני סרטים) ו-48 שעות יקח לי כנראה לשכוח אותו. על כן: ביקורת בזק לספר המוזר הזה. בצד החיובי - פרקים קצרצרים. לנשוי + 1 כמוני, פרקים כאלה הם מתנה משמיים כי זו הדרך היחידה לקרוא. בצד השלילי - הומור מתאמץ מידי של המספר, עמידות יוצאת דופן למכות וחבלות שהחיים מעניקים לו (הגיבור הוא עיתונאי במעין מקומון ולא ברור מהיכן הסיבולת). העלילה היא מאוד LOCAL. אתה צריך להיות אמריקאי שגר ברוד איילנד, ושונא את רוד איילנד - כדי להתחבר למרבית העלילה (ואין הרבה ממנה). בכמה מילים: שריפות רבות, מעט מאפיה, אינטריגות של עיתון (מקומון) וסוף שנכתב בחיפזון ... המשך לקרוא

אמיר לויט משרד עו

הסיפור בסדר, אך הכתיבה מציקה, הניסיון להצחיק כל הזמן והציניות המלכותית די מיותרות, לא פלא שקובן משבח את הכתיבה, יש כאן את אותן בדיחות קרש שהספרים על בוליטר מלאים בהן. ... המשך לקרוא

ybmr

ז'אנר המותחנים, שצמח מימיו של וילקי קולינס במאה ה -19, ופיתח המון הסתעפויות, עדיין מצטייר כספרות נחותה לחלק מהקוראים. אבל זה ז'אנר המורכב מהמון ספרים שונים, ברמת כתיבה, רמת מתח, רמת עומק משתנה. בתחילת המאה העשרים יצרו סופרי מותחנים כמו דשיאל האמט וריימונד צ'נדלר בלשים קשוחים בלתי נשכחים לסיפורי מתח מענגים. אי הנוכלים נשען על אותם סיפורים ומעצב גיבור דומה להם ברוחו. ליאם מאליגן הוא עיתונאי משופשף, העובד בעיתון בפרובידנס רוד איילנד (שם הספר הוא משחק מלים על שמה). הוא עונה על כל הסטיריאוטיפים של מקצועו: הוא קשוח, מסתיר לב רך במעטה גס, מקצוען ומצדיק את כנ... המשך לקרוא

yaelhar