ביקורות ספרים על הספר מקום לעוף בו

הספר הזה הדליק בי אור של חסד. הוא כל כך חי עד שהוא הצליח להפיח בי חיים, להאיר אותי מבפנים. עם כל החושך שלו - ויש בו לא מעט - יש בו גם אור שנוכח כמעט בכל דף ומאיר על עולמות אחרים, מטורפים, יפהפיים, כאלה שאפשר לעוף בהם בלי לפחד ליפול. אם להשתמש במילים של ג'ק, אז הספר הזה הצליח ללכוד את החסד עצמה. קצת כמו הקדרה של רייבן שכולם רודפים אחריה. חשבתי הרבה מה לומר על הספר, כי הוא לא רגיל ומגיע לו יותר ממה שהמילים שלי מסוגלות להעניק לו. אבל אני אנסה בכל זאת, כי גם הניסיון מגיע לו. אני יכולה לומר שהספר הזה גדוש בחמלה. באהבה. בידידות, אבל לא במובן של "אתה ידיד שלי והוא חבר ש... המשך לקרוא

אתל

מקום לעוף בו הוא סיפור על עולם נסתר בתוך קפלי המציאות שלנו. העולם שלנו מלא דברים שאנשים פשוטים לא מבינים ולכן גם לא מסוגלים להתייחס אליהם, אלא אם כן הם בני הדם - שזורם בדמם דם של אנשי החיות שהיו כאן לפני בני האדם. הסיפור של דה לינט לוקח אותנו אל ארה"ב של סוף המילניום הקודם לעיר שבה גרים אנשי עורב ודומיהם ועקעקים. מסתבר שלאנשי העורב ולעקעקים יש היסטוריה ארוכה של סכסוכים והסיפור בעצם מתחיל כששני בני דם - שאינם יודעים שהם כאלו נקלעים לתסבוכת שבה רוצח שכיר מבני העקעקים מנסה להרוג אותם ושתי נערות עורב צנומות ותמימות מצילות אותם בצורה מופלאה. דה לינט כותב... המשך לקרוא

Braveheart

כל החגיגות סביב תאוריות הניו אייג' הרוחניות למינהם גורמות לי רתיעה, למרות ואולי בגלל שבנעורי קראתי את "משנתו של דון חואן" בהפתעה והתפעלות.. היום, כך נראה לי התאוריות הללו הפכו שיטחיות וסנסציוניות מכדי להוות מקום של שלוות נפש והתבוננות פנימית.. ואולי אני טועה? במקום הנכסף בו נוכל אולי לפרוס כנפיים, המקום בו נפגשים החלומות הכשפים התקוות, העולם הגלוי והעולם הנסתר.. דה לינט מרחף לו בקלות על כנפי הדימיון ולוקח אותנו איתו, לתוך מיתולוגיה אותה לא הכרנו, לתוך עולם בו מתקימים צד בצד אגדות ומציאות. העיר בה מתרחש הסיפור כמעט אמיתית, ואנחנו משוטטים בחברת אנש... המשך לקרוא

טופי

אין לנו טלוויזיה בבית. יש לנו ארבעה מחשבים, טאבלט ושני סמארטפונים אבל אין לנו טלוויזיה. כשאורחים יושבים על הספה הם שולחים מבט אוטומטי לכיוון המזנון שמולם והקיר שמעליו. "איזה יופי של גפנית" אומר מי שמבין בצמחים. "כן" אני עונה. "זה מקום מושלם בשבילה". בשבועות האחרונים אני מוקירה בליבי את עמידתי הנחרצת נגד מדורת השבט הסלונית. בשעות אחר הצהריים הלאות משחק בני בכורי ב GTA ומתפנק במרתון סימפסונס, בתי מעתיקה דמויות מסדרות מאנגה צווחניות ומצ'וטטת במיקמק, בני הקטן מלמד את עצמו לעשות קסמים בעזרת סרטוני יו טיוב ומעלים את עצמו מתחת לשולחן ואילו אני מתעסקת ע... המשך לקרוא

dushka

"כל הדברים מחוברים זה לזה על ידי סיפורים. זה כל מה שמחבר בינינו, סיפורים וחמלה". ציטוט זה פותח את הספר, ולדעתי יכול גם לסכם אותו. קשה להגדיר בדיוק במה או במי הספר עוסק, מפני שהוא נפרש על פני מספר לא מועט של דמויות, מיקומים, סיפורים, זמנים ומיתוסים. אני אוהבת ספרים שמסופרים ע"י דמויות שונות במקומות שונים, ולאט לאט העלילה נרקמת והמיסתורין נחשף, עד הסיום שבו כל הנקודות מתחברות . לדעתי רק סופרים מוכשרים במיוחד יכולים להרשות לעצמם לכתוב באופן זה, כי קל מאוד ללכת לאיבוד ולאבד ריכוז בסבך הדמויות וסיפורי המשנה. בהחלט ניתן לומר שדה לינט הוא סופר מוכשר ו... המשך לקרוא

ורדית