ביקורות ספרים על הספר ברנשים וחתיכות

Guys and Dolls"-ברנשים וחתיכות", שיצא בשנת 1932 שאיגד סיפורים רבים שחיבר דיימון ראניון הסופר הנודע עודות חיי ברודווי וחיי המערב (הפרוע),והיה לספר הפריצה של הסופר האמריקאי הנודע. סיפור ראשון- "חולד בלונדיני" (סיפורו האחרון של ראניון)- "לא מתמזל? אומרת היא לי, 'הקשב', היא מפזמת, אתה רואה את הברנש בעל הפרצוף ההדיוטי (..) שמו פרדי ווגאן, ואביו מליונר בעיר דנבר ואני עומדת להינשא לזאטוט הזה בכול רגע עכשיו, ומה לדעתך מביא אותו אלי? מעיל הפרווה שלי, החולד הבלונדיני" (ע"מ 26). ביאטריס מספרת למספר על אירוסיה לפרדי ווגאן בן ה-21. השמחה נגדעת בעוד ביאטריס נרצחת באכזריות. סיפו... המשך לקרוא

אושר

דיימון ראניון יודע לספר בסיפוריו הקצרים את סיפורה של ניו-יורק בכלל ואזור ברודווי בפרט (אזור התיאטראות). החן בסיפוריו נובע מהטיפוסים הצבעוניים והמסלנג הידוע שכל משכנע (אקדח) לא יכול לסלקו מהלקקן (הפה) של דוברו. מדי פעם המשכנע יורק עופרת, מתכת רעילה אפילו מנגיעה, וכשזו פוגעת בטיפוס זה או אחר, בדר"כ נוהגים להגיע כפתורים (שוטרים) וזה כבר לא דבר חביב כלל וכלל על הטיפוסים הצבעוניים. לפעמים, מה לעשות, נוצר עניין אישי בין טיפוס לכפתור ואז העניין הזה צריך להגיע לפתרון כלשהו. האם תהיה זו העופרת במשכנע של הטיפוס, או העופרת באלה של הכפתור, שידו תהיה על העליונה? רא... המשך לקרוא

מורי

דימון ראניון כותב בסגנון יחודי שהשפיע על הרבה סופרים ואמנים , אני מאד מתחבר לסגנון הזה - של סיפור קצר עם סיום שכולל איזה טוויסט בעלילה גם התקופה שבה ראניון פעל כתב ויצר היא תקופה מיוחדת ומעניינת אפשר להגיד שמתחברים מהר מאד למקום , לשפה , ולעלילה בכל מקרה עדיף לקרוא את ראניון בתרגומים הישנים של כרמי - תרגום ספרים בסגנון כזה דורש כישרון עצום התרגום החדשני של ספרי ראניון ממש לא טוב ,ומפספס בגדול החלק השני של הספר מביא את עבודות העיתונאות של קרניון וסיקור משפט של אל קפונה - זהו מסמך עיתונאי הסטורי מרתק אבל זה לא חלק מהסיפורים של ראניון - מי שלא ... המשך לקרוא

אייל זילבר

הקובץ "ברנשים וחתיכות" מאת דיימון ראניון מפורסמים בהומור המיוחד של מחברם, בציניות, השנינות וה"סלנאנג" המקורי והקצב הסוחף. ראניון טבע מושגים כמו: "משכנע" (אקדח) ו"עופרת" (קליעי אקדח), "עגבנייה" (אישה נאה), "מצלצלין" ו-"דו-רה-מי" -(כסף מזומן), "סמרטעתון" (עיתון), "מקרר" (כלא), "יבואן" (מבריח משקאות), "כפתור" (שוטר) ועוד. בין הסיפורים בקובץ זה יצויינו במיוחד לטובה "ג'וני סתום העין" ו- "חולד בלונדיני", הסיפור האחרון שכתב ראניון לפני מותו, ב - 10 באפריל 1946. הספר תורגם לעברית בידיו האמונות של ידי אליעזר כרמי, שהצליח להעביר לעברית את השפה המיוחדת של המחבר. לא רק שחובה בכל בית אל... המשך לקרוא

פרל

לפני זמן מה קראתי כמה סיפורים של חבר מהאתר ותוך כדי קריאה הבליחה בי תובנה- כי הסגנון בחלקם של סיפוריו דומים לסגנון כתיבתו של דיימון ראניון שאת ספריו קראתי לפני שלושים שנה .טוב ..אז נתקפתי געגועים עזים ובלתי מוסברים לאותו ראניון והלכתי לקרוא בספר הזה . גם אחרי שלושים שנה -הספר וכל האחרים -ארבעה במספר -"מחזיקים -מים"... ולא נס ליחם . לקרוא את ראניון בעיניים עצומות-אפשר מיד לזהות לפי סגנון הכתיבה המיוחד שלו,{כמו עגנון },גם אם רבים ניסו לחקות את סגנון הכתיבה -הדבר לא צלח בידם גם מאה שנה אחרי ,כמו אלו שמנסים לחקות את כתיבתו של המינגווי. אז לדור שאינו יודע א... המשך לקרוא

חמדת

אצלנו התעריף המקובל הוא 'מילה בסלע'. דיימון ראניון, לעומת זאת, קיבל כעיתונאי שני דולרים למילה. ואם זה שווין של רשימותיו לעיתון, שלמחרת עטפו בו דגים, צאו וחישבו מה שוויה של מילה בסיפורים האלמוותיים שלו! כתבי דיימון ראניון מצטיינים בשפה ייחודית להם, הן בצורת הכתיבה - אצל ראניון הכל נכתב בהווה, והן במונחים, שהם מין סלנג משעשע ולעגני. ראניון משרטט את 'עיר הגברים הזו', הברודווי הניו-יורקי, בעין חדה ובסרקזם נעים, לא פוגעני, ומראה לנו, מתוך הערכה כנה, איזה מקום עיקרי תופסות הנשים, גם במקום כה קשוח. ההשראה עולה על גדותיה, אי אפשר שלא לאמץ מהסלנג אחרי שקוראים א... המשך לקרוא

אחיה

דיימון ראניון היה אלכוהוליסט שכדי לממן את צרכיו כתב בעיתון או בלשונו "הסמרטוטון".הוא "אחראי" למחזה ברנשים וחתיכות לשיר "פנקס הקטן" ועוד עשרות ביטויי לשון ומחזות. ניו יורק של שנות ה-30 שנות הצנע.כיצד הפועים (הברנשים עם "המשכנע" - אקדח) ורקדניות במועדני ערב ( החתיכות) מסתדרים ,איך המשטרה נכשלת כל פעם מחדש.ומה עושה שם כתב עיתון .אומנות צרופה.... המשך לקרוא

הנסיך הקטן