ביקורות ספרים על הספר המראה מקאסל רוק

חביב. לא יותר מזה... המשך לקרוא

אליאב

חודשיים עברו מאז הביקורת האחרונה שכתבתי, שזה די הרבה יחסית לקצב שהתרגלתי אליו. זה לא שלא קראתי ספרים מעניינים, אבל לא היה שום דבר שנראה שווה ביקורת עד לחג הזה, המלא בשעות ארוכות וחמות של בטלה, שבו קראתי שניים. לגבי "אבירי הדרך" הנהדר של מייקל שייבון, אני שולחת אתכם לקרוא את הביקורת המדויקת של אלון. לגבי הספר הזה - הנה אני מפסיקה את ההקדמה הזאת וכותבת. אליס מונרו נחשבת ל"אמנית הסיפור הקצר" ואפילו קבעה תקדים מסוים כשזכתה בפרס נובל. ובכל זאת, לא השתגעתי על "חיי נערות ונשים" שלה ומצאתי אותו קצת סתמי ודי רחוק מכל אותן מילים משבחות ששפכו עליו המבקרים כאן ובכ... המשך לקרוא

מירב

נהניתי מכישרון בלתי רגיל של אליס מונרו להציג כתיבה אוטוביוגרפית כאסופה של סיפורים. היא כותבת בהקדמה לספרה: חקרתי חיים, את חיי שלי, אך לא בדרך קפדנית או מדויקת עובדתית... הדמויות סביב העצמי קיבלו חיים וצבע משל עצמן ועשו דברים שלא היו ולא נבראו.... אבל אלה סיפורים המקדישים יותר תשומת לב לאמת בחייה של דמות ממה שסיפרות עושה בדרך כלל. אך לא די כדי להישבע עליה. כלומר, היסטוריה משפחתית התרחבה בספר זה לסיפורת, אך תמיד בגבולות הנרטיב האמיתי. אליס מונרו, שנולדה ב-10 ביולי 1931, היא סופרת קנדית כלת "פרס הסיפור הקצר הקנדי" וזוכת פרס בוקר הבינלאומי. השנה - 2013 - הוכרזה ככ... המשך לקרוא

טרי

הספר הזה עשה לי סלטה לאחור בקריאתו. חלקו הראשון - הכתוב בגוף שלישי - היה משמים וקראתי אותו בלי חשק: מונרו מנסה להתחקות על סיפורם של אבות אבותיה מהמאה ה - 18 בסקוטלנד, שהיגרו לקנדה בה נולדה. למה שמישהו ינסה לעשות זאת, נשגב מבינתי: אבות אבותיה היו "עמך" בורים, שטופי אמונה דתית פרסביטריאנית נוקשה (זיקני העדה היו נכנסים בימי ראשון לבתי חברי הקהילה, כדי לבדוק שלא מבשלים שם ביום הקדוש...) נבערים כמו כל סביבתם באותה תקופה, מנהגיהם מבטאים אפליית נשים נוקשות וקמצנות. את כל אלה כולל רתיעה עזה מזרים וגינוי לכל מי שלא נשאר לחיות עם משפחתו, צררו והביאו לקנדה - פשוט לא ה... המשך לקרוא

yaelhar

אליס, אליס, כמו תמיד קולעת ישר לקרביים - גם כשההתרחשות כאילו בנאלית, יומיומית, מה כבר קרה כאן - - התיאורים, האבחנות, התובנות - חודרים את הלב. פרידות, לידות, אהבה, מסעות, התבגרות, זקנה, פחד המוות והתשוקה לחיים - כל אלה מתוארים ברגישות ובחמלה, בוירטואוזיות ובחדות. גם מי שקרא כבר את כל שאר הספרים שלה שתורגמו לעברית לא ירצה להחמיץ עוד אחד.... המשך לקרוא

כרמיתה

בהקדמה לספר הזה כותבת בין השאר מונרו:"...בסיפורים אלה ...עשיתי משהו מעט שונה .משהו שדומה יותר לכתיבה אוטוביוגרפית -חקרתי חיים ,את חיי שלי,אך לא בדרך קפדנית או מדויקת עובדתית ,העמדתי את עצמי במרכז וכתבתי על העצמי הזה,אך הדמויות סביב עצמי קיבלו חיים וצבע משל עצמן ועשו דברים שלא היו ולא נבראו". ואכן זהו ספר אוטוביוגרפי שאותו מתחילה מונרו מגילוי ההיסטוריה המשפחתית של אבות אבותיה בסקוטלנד מסוף המאה השבע עשרה ועד לפריסת חייה וחיי משפחתה הגרעינית . אני מניחה כי העובדות ההיסטוריות נוטות יותר לאמת העובדתית וככל שמתקרבים לימינו אנו, הדמויות בסיפוריה מקבל... המשך לקרוא

חמדת

ספר טוב שלוקח זמן להתחבר אליו. אליס מונרו מתחקה אחר תולדות משפחתה ומתחילה בסיפורו של ויל ליידלו שנולד ב-1695 בכפר שכוח אל בסקוטלנד, ועבר, בשנות העשרה לחיו, להתגורר בעמק אטריק בחווה נטושה הממוקמת גבוה בראש עמק אטריק. האיש ניחן בדימיון פרוע וסיפורי מעלליו בין אם אמיתיים ובין אם דימיוניים מפרסמים אותו בעמק. באותה תקופה חי מטיף בשם תומס בוסטון ואליס מונרו מספרת לנו קצת גם עליו. מכאן עוברת אליס לספר על נכדיו של ויל ליידלו: ג"יימס הוג (שנשאר בסקוטלנד) וג"יימס ליידלו (שיעבור לקנדה ויתחיל את הענף הקנדי של המשפחה). ג"יימס ליידלו מתאלמן מאישתו ומגדל את 5 בניו ובת... המשך לקרוא

שרה