ביקורות ספרים על הספר נמלים

אני כבר לא זוכרת כמה פעמים הלכתי לספריה, מחפשת לי ספר וכל פעם נתקלת בספר הזה. קוראת את התקציר כל פעם מחדש. מדפדפת קצת ואומרת לעצמי: "יום אחד אני אקח אותו. לא עכשיו." אז שבוע שעבר לקחתי אותו סוף סוף. ואולי עכשו זה הזמן, כי נראה לי שאז לא היתי מצליחה להבין אותו כמו שהבנתי אותו עכשיו. הבנתי את כולם. (חוץ מאת צ'רי. סליחה.) את סאם, שבורח מהחיים הקודמים שלו. את איזבל שמנסה להתערב בהכל, בענינים לא לה. את בוהמיה שמדברת כל כך הרבה כדי לא להרגיש לבד. הם פשוט אנושיים. לא הצלחתי לשפוט אותם. ספר באמת פשוט. קצר וחזק. לא הצלחתי לעזוב אותו. קראתי את הספר המוכר של ג'ני ולנטין, "... המשך לקרוא

מעין

הספר עניין אותי. זה לא שהתאהבתי בו, או שנשאבתי מיידית או לא יודעת מה. הספר פשוט עניין אותי. דבר ראשון- תיאורים, תיאורים, תיאוריייים. מתארים כל דמות בערך פעם אחת לאורך שתיים שלוש מילים, וזהו. ובגלל שהסופרת לא הכבירה במילים, בחרתי לראות את סאם כחתיך- עור בהיר, שיער כהה, זה לא מה שקופץ לראש? טוב, לי כן- ואת צ'רי כאנורקסית ואת איזבל חצי כמו סבתא שלי וחצי כמו איזבל מתיכון לילה, סתם כי השם שלהן דומה. דבר שני, אני ממש אוהבת לקרוא על דמויות עם עבר 'אפל'. (חוץ מהדמויות של ליאת רוטנר. עד כאן, אחי.זה כבר קריפי.) אז נדלקתי על סאם. מתבגר מתבודד, קודר, זעפן. בחור כלבבי. ובכל... המשך לקרוא

קוראת מגיל צעיר

סאם, סאם, אהבתי אותך לאורך כל הסיפור, וחיבקתי אותך גם אחרי שסיפרת מה עשית. אני מבינה עד כמה אתה מצטער, עד כמה אתה מתבייש וחושב שמה שעשית הוא הדבר הכי נורא עלי האדמות, הרבה יותר נורא מאימא שמזניחה את ביתה בת העשר. ונכון, זה רע. רע מאוד. אבל מקס סלח לך. אני סולחת לך. בכתיבה קולחת, עדינה אך עוצמתית, ג'ני ולנטיין רקמה עלילה מרתקת ומסקרנת, חברויות בלתי צפויות ונקודות מבט שונות שבסוף מתגבשות לאחת. הדמויות הן אוסף מוזר של אנשים שגרים בבניין רעוע בקמדן טאון שבלונדון, רחוב ג'ורג'יה 33, ליתר דיוק. סאם- נער בן 17 שברח מהבית, איזבל- זקנה שמגדלת כלב ששמו שטיחון, סטיב- בע... המשך לקרוא

Shirley

בהתחלה מסקרן,בהמשך כשמכירים את הדמויות זה מעניין. אבל לקראת הסוף משעמם, כמעט רציתי להפסיק לקרוא.... המשך לקרוא

tulip

מכירים את זה שאתם קוראים ספר, והסיפור מרתק והרפתקאות ודמויות שכולם אוהבים ומתחברים אליהן והספר הוא רב מכר מוכר שכולם שמעו עליו ועשו עליו סרט והוא קיבל כל כך הרבה תשבוחות ככה שהן גלשו מהכריכה האחורית אל הכריכה האחורית הפנימית? זה לא ספר כזה, ועדיין, איכשהו, הוא טוב יותר. קשה לגלות ספרים שאתה אוהב. באמת, זה קשה. קשה יותר מלמצוא ספר טוב. כדי למצוא ספר טוב אתה מחפש ביקורות משבחות של אנשים שאתה סומך על הטעם שלהם. כדי למצוא ספר טוב אתה הולך לחנות הספרים ושואל את המוכרת איזה ספרים מומלצים. אבל לגלות ספר שאתה אוהב? זה קשה. זה קשה כמו לגלות השראה. ודברים כאל... המשך לקרוא

Nameless

אחותי תאומתי היקרה דחפה לי את הספר הזה ליד כשהיינו בספרייה בהפסקה (בדיוק רציתי לקחת את "יומנה של אנה פרנק", להכנס למצב יום השואה, פלוס החזרתי ניל גיימן, והייתי ממש פתוחה לרעיונות.) הספרנית מעבירה את הספר מתחת לאור האדמדם והוא מצפצף. "לקחת את הספר הזה כבר לפני... שלוש שנים." היא אומרת וצוחקת על כך שהמחשב יודע הכול או משהו. "כן," אני עונה "זאת אחותי, היא כנראה לקחה אותו על שמי." כשחזרתי הביתה ממש מוקדם יום לאחר מכן לא יכולתי לרדת למטה כי הרצפה הייתה שטופה. לא יכולתי אם כן להוציא את "שירו של אכילס" מהתיק שלי ולכן נשארתי עם הספרים שליד המיטה. "נמלים" היה הבחירה ה... המשך לקרוא

סופיה

למה היא הפסיקה אותו באמצע?! >.< ... המשך לקרוא

ליילק

ספר נעים לקריאה, אף על פי שבסך הכול הוא מתאר אנשים החיים בבניין ישן ועלוב בלונדון, כל אחד וצרותיו וקשייו, הנראים בתחילה בלתי פתירים. כולם נראים כאנשים בודדים, בורחים ממשהו או אל משהו. בכל זאת, בשעת מבחן כולם מתעלים ויוצאים למעשים הירואיים של עזרה והצלה. אפילו האדיש ביותר מגלה איכפתיות. בסופו של דבר נפתרות הבעיות ומתיישבים הקשיים. זה אמנם ספר נוער, אך אולי כדאי היה להוסיף אזהרה לקוראים הצעירים: לא כל מי שבורח מן הבית מצליח למצוא דווקא אנשים שיצליחו לעזור לו להתיר את בעיותיו. לא כל ילדה בת עשר, הנטושה לנפשה במשך כל היום, החיה עם אם לא מתפקדת שאפילו אינה ... המשך לקרוא

נוריקוסאן