ביקורות ספרים על הספר פתוח סגור פתוח

הספר הזה הוא ספר השירים האחרון של יהודה עמיחי זכרונו לברכה, מי שהיה חתן פרס ישראל ולדעתי משורר שלא רק שהיה עטור פרסים אלא גם היום, אחרי לא פחות מ-14 שנה מאז שעזב והשאיר אחריו את יצירותיו זוכה לקונצנזוס על גדולתו כמי שנגע בלב כולם דרך סוגי כתיבה ושפות שונות בלא פחות מארבעה עשורים של כתיבה. להבדיל ממשוררים אחרים, קשה לי להיזכר אם היה אי-פעם משהו שחלקתי עליו עם עמיחי. נהפוכו כשהוא הוזמן בשעתו ע"י רה"מ יצחק רבין ז"ל לקרוא את אחד משיריו בטקס הענקת הפרס באוסלו גדולתו עלתה בעיניי. אומרים שמשוררים מוקפים הילה, בין אם רואים אותה או לא, אין לי ספק שאצל עמיחי אי-... המשך לקרוא

אהוד בן פורת

ליהודה עמיחי נחשפתי מחדש בשנה האחרונה. תמיד אהבתי את הטקסטים "אלוהים מרחם על ילדי הגן" ו"אל מלא רחמים". אולי זה מגיע ממקום של אדם שהיה יותר מסורתי ומאמין בדעתיו, שחזר בו נוכח מקרה מסויים. בכל אופן הכתיבה של עמיחי זורמת וסוחפת את הקורא. הדימויים, הקצב, סיפור המסגרת והקונוטציות שמזכירות לו הלוך וחזור לאורך הטקסט והספר כולו סיפורים אחרים מרתקים בעיני. קפיצה מסיפורי התורה וסיפורים מן המסורת למצבנו במדינה, אתאיזם מבוסס היסטוריה (השואה), וקפיצה למחוזות האהבות הראשונות- כל אלה מרפרפים (או מכים...) על פני הקורא לעיתים באותו טקסט ואף באותו הבית. אני מאוד נהנ... המשך לקרוא

יניש

עמיחי הוא גאון. זה נכון תמיד וגם בספר הזה. הוא חד ומצליח לצייר במילים את מלוא העוצמה של הרגש שממלא אותו. הבעיה בספר הזה, מבחינתי לפחות, היא בחירת הנושאים שבו - המון לאומיות, שואה, ירושליים, זיכרון, ויחסית מעט שירים אישיים. כמובן שהשירים האלה לא פחות גאוניים, וזה כבר עניין של טעם ולמה מתחברים. מתוך אחד השירים היפים ביותר לטעמי בספר ובכלל: דיוק הכאב וטשטוש האושר מגע געגועים בכל אני יושב בגן ידיד על כסא עשוי קני במבוק חלולים. מן השאר עשו חלילים לנגן במקומות אחרים. אני יושב נינוח, יושב שבעה לזמן שאבד ולזמן שיאבד וליבי שקט ורגוע. רוחות מתים פוקדים א... המשך לקרוא

ורה