ביקורות ספרים על הספר אנה לא

אני בטוח הרבה זמן אני יסחוב אותה איתי את האנה פאוצ'ה הזאת שיותר מחודשיים אני עובר איתה כמעט יום יום איזה עמוד שניים שלושה וגם אולי קילומטר שניים ונותן לה לנוח בין לבין שהיא עייפה ואני יודע היא צריכה לנוח אפילו שלא יכולה. אנה לא מרשה לעצמה. תשימו את הלב שלכם בצד מתי שאתם באים לקרוא את זה בשביל שלא יכאב. אבל גם ככה יכאב. אולי לא יהיה לכם אכפת שכואב. אולי גם תרצו שיכאב כי לפעמים מה שנשאר לו לבנאדם זה רק כאב בשביל שירגיש שהוא חי בטח ובטח אם איבד בעל שאהב אותו וגם שני בנים שהיו גברים והלכו במלחמה יחד עם האבא שלהם ורק ילד אחד נשאר לו ששמו אותו בכלא רחוק רחוק ... המשך לקרוא

סימנטוב

אנה פאוצ'ה היא אנה לא, 30 שנה אבלה על מותם של בעלה ובניה, יוצאת למסע צפונה אל מותה. במסע הזה היא מגלה את החיים. ספר עצוב, כואב וכל כך יפה. ... המשך לקרוא

ריני

הכרחתי את עצמי לקרוא אותו. מדי פעם נסיתי להתחמק. השתמשתי בכל מיני פטנטים שאני בדרך כלל לא משתמשת בהם: לקרוא במקביל עוד סיפור (זה לא עזר) לבדוק כמה עוד נשאר (לא הרבה מתוך 180 העמודים של הרומן הזה). שלא תבינו אותי לא נכון: הוא טוב מאד. קראתי את הביקורת הנהדרת של פואנטה (תודה? לא בטוח שאני מודה לך...) ורציתי גם. בספריה אמרו לי שאף אחד לא לקח אותו, לפני. (הוא יצא לאור ב 1985...) ולא שאני לא מבינה אותם. הסיפור הוא על אנה לא – זה שמה עכשיו. היא בת 75 פחות או יותר ויש לה משימה אחת להשלים לפני המוות – לבקר את "הקטן" צעיר בניה הנמצא בכלא על פשעים פוליטיים. שני הגדולים ממנו וגם... המשך לקרוא

yaelhar

רציתי להשאיר אותו לא תחום, נטול הגדרות, לא מגומד על-ידי מילים. לשמור אותו בודד בגאוניותו, הרחק מעל המאות שקדמו לו ועשרות חדשים שבאו אחריו. לתת לו להמשיך ללחלח את האישונים בלילות ולהפיץ חום שקט בתוך מגירת השולחן בהמתנה ארוכה וסבלנית...חודש, שלושה חודשים, חמישה חודשים... האם זה הוגן לכתוב על ספר שקראת לפני תשעה חודשים? כנראה שלא. אבל הבעירה השקטה והעיקשת ניצחה לבסוף, ועדיין המילים מתבלבלות ואני יודעת מראש שלא אצליח להסביר איך 'אנה לא' הפכה לדיירת קבע בבית המודעוּת שלי, איך היא הבליחה בלילות ובימים בלי התרעה מוקדמת, איך צעדה איתי בשבילים וכמעט כל פעם שרג... המשך לקרוא

פואנטה℗

על הנקמה והחמלה את יאיר הכרתי בשומר הצעיר, מבטו וחייכו לא משים מזיכרוני, למרות שחלפו יותר מארבעים שנה, מאז נפילתו במלחמת יום כיפור, הוא ואחיו פינקי. כשאני חושב על השכול ממלחמה כטרגדיה נוראית, אני תמיד נזכר בצמד האחים, ובהורים השכולים, משפחת מרנין מקרית טבעון, שהפכה בעל כורחה לסמל השכול, להם לפחות הייתה נחמה, הבת השלשית, נחמה שלא קיימת לאנה, אישה פשוטה מכפר ספרדי ששיכלה את שני בניה ובעלה במלחמת האזרחים, כלוחמי צבא הרפובליקה, ובנה השלישי הוא אסיר בכלא, ששחררו לא נראה באופק למרות שחלפו שנים, עובדה שמעוררת תהייה על כוחה של הנקמה והעדר החמלה. אנה חייה ... המשך לקרוא

רץ

מעולה מעולה , אהבתי הסיפור, התיאורים התרגום - תענוג. מהספרים שלא לעזוב ושלא יגמר- מזמן לא היה לי כזה ספר, וכמובן המסר על הנבזות שבמלחמות. ... המשך לקרוא

רונרון

אני עכשיו קוראת את הספר הזה הוא ספר של מתח מי שהואב ספרים כהלה אני ממליצה ליקרוא את הספר הזה מסופר בספר על אישה אחד בת 75 שיצאה לעשות מה שהיא לא עשתה שהיתה צעירה ... המשך לקרוא

אוהבת ספרים

את הספר הזה קראתי לפני זמן רב מאד, אבל תוכנו הותיר בי רושם כל כך חזק, שעדיין הדמויות עומדות מול עיני. וזה כוחו - הוא מותיר בקורא רושם בל יימחה של כפר הדייגים, הנופים והאנשים הנקרים על דרכה של אנה, מחשבותיה וזכרונותיה. אך אולי יותר מכל, דמותה של אנה - אבולוציה של אם פולניה, שתעשה הכל למען בנה. בדמותה יש המון דיבור פנימי, שהוא חלק מבדידותה, ובהדרגה, גם הקוראים הופכים לבני שיח בדרכה. בסוף הסיפור, אני הרגשתי מאד קרוב אל האשה הזו - בסה"כ די זרה, אך לב של אמא תמיד נוסך את הרגשת הקרבה. סיפור לא קל אבל מאד מעשיר.... המשך לקרוא

יעקב