ביקורת ספרותית על אנה לא מאת אוגוסטין גומז-ארקוס
ספר מעולה

---

אני בטוח הרבה זמן אני יסחוב אותה איתי את האנה פאוצ'ה הזאת שיותר מחודשיים אני עובר איתה כמעט יום יום איזה עמוד שניים שלושה וגם אולי קילומטר שניים ונותן לה לנוח בין לבין שהיא עייפה ואני יודע היא צריכה לנוח אפילו שלא יכולה. אנה לא מרשה לעצמה.

תשימו את הלב שלכם בצד מתי שאתם באים לקרוא את זה בשביל שלא יכאב. אבל גם ככה יכאב. אולי לא יהיה לכם אכפת שכואב. אולי גם תרצו שיכאב כי לפעמים מה שנשאר לו לבנאדם זה רק כאב בשביל שירגיש שהוא חי בטח ובטח אם איבד בעל שאהב אותו וגם שני בנים שהיו גברים והלכו במלחמה יחד עם האבא שלהם ורק ילד אחד נשאר לו ששמו אותו בכלא רחוק רחוק והוא רק יכול לשלוח לבנאדם מכתבים אפילו שהבנאדם לא יודע לקרוא. איך תרגיש חי במצב הזה בלי הכאב?

אני כל הזמן רושם לכם כאב אבל פה הכאב זה לא בגלל שבוכים. לא בוכים. הכאב נכנס בנשמה שלכם יחד עם הרבה כוח. כוח שעושה שתצליחו להחזיק גם את הכאב וגם אפילו תצליחו להחזיק איתו את הכבוד של הבנאדם אפילו שמבחוץ אתם לא רואים כלום. אפילו את הבנאדם בקושי רואים ואת הכבוד שלו מבחוץ בכלל לא רואים אבל האנה פאוצ'ה הזאת אחרי שתקראו את זה אתם תכבדו אותה. וגם את הסופר שרשם את זה. אני עכשיו יש לי אליו הרבה כבוד.
 
אם הספרים היה להם כוח לשנות את הבניאדם אז אחרי הספר הזה כל מי שקרא אותו היה נהיה עוד קצת בנאדם יעני היה מבין את הרוע ואת הדברים שעושה המלחמה לא רק בשבילו ובשביל הצד שלו. היה יכול להסתכל על כאב של בנאדם בתור בנאדם לא משנה באיזה צד הוא. אולי אז באמת היה גם תקווה.

אני באסירות תודה לפואנטה בגלל שרשמה על הספר הזה ככה שעשה לי הרצון לקרוא את זה גם אני.

» ביקורות נוספות של סימנטוב
» ביקורות נוספות על אנה לא