ביקורות ספרים על הספר תמונות מחיי הכפר
|
|
|
|
טוב אז פעם ראשונה שאני קוראת ספר של עמוס עוז, חשבתי לעצמי שהגיע הזמן.
ובמקרה הספרייה של המכללה שלי שחררה הרבה ספרים שאינם נחוצים לה, בחינם, על שולחן מלא בספרים.
והפלא ופלא עמוס עוז, תמונות מחיי הכפר.
וואו, פשוט לא הפסקתי לקרוא, לא רציתי הפסקה, הסיפורים מותחים וכתובים בשפה זורמת וגם לא שטחית בו זמנית.
כל הסיפורים עוסקים בדברים המבישים והמביכים ביותר בחיים, המעיקים והמציקים, זה הולך ומתגבר עד לסיפור האחרון, שהוא חגיגה של גועל בחילה ומבוכה.
וכל זה ללא דרך מוצא, ככה הוא כל סיפור, משאיר אותנו "בוואלה? ו...." אין ו ! וזה החוזק.
מאוודדד מממליצההההההה ... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
בשכונה שבה אני עובד ניצב מגרש ריק. שנים של ויכוחים על ייעודו השאירו אותו שומם כמעט לגמרי, ומלבד מדורות בל"ג בעומר ומגרש חניה מאולתר אין לו שימוש. במגרש הזה מיקם מאן דהוא ספריית רחוב (או ספריית מגרש שומם) מכובדת מאוד. לפעמים, כשאני בדרכי מכאן לשם או להיפך, ולפעמים בכוונה תחילה, אני עובר בו, מחפש מציאות, ולרוב גם מוצא. בדרך כלל סיפורים קצרים אינם כוס התה שלי וגם לא העוגיה המתפוררת שלצדו, אבל ספר שלא קראתי של המאסטרו, שמור היטב, נופל לידי כתאנה בשלה, ודאי שאאסוף אותו אל ספרייתי.
מדובר בשבעה סיפורים קצרים, שכולם מתרחשים בכפר הבדיוני תל אילן, ועוד סיפור אחד ... המשך לקרוא
19 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
איזה ספר נחמד!
חיפשתי משהו קצר, וזה היה פשוט קסם.
הייתי מחליפה את השם מ ״תמונות מחיי הכפר״ ל ״נגיעות מחיי הכפר״.
הספר מורכב מסיפורים קצרצרים על תושבי אותו כפר, תל אילן, ואודותיהם בלי קו עלילה מרכזי אחד.
בכל אחד מהסיפורים ניתן ממש לראות ולהריח את הכפר.
כל סיפור נוגע-לא-נוגע בדמות אחת או יותר מסיפורים קודמים, וכך לאט לאט נגלית התמונה כולה.
כמעט כל הסיפורים הם ללא התחלה-אמצע-וסוף קלאסיים, אלא יותר ״תמונה״ או ״נגיעה״ של מצב החיים הסטטי שלהם, מה שהופך את הספר הזה לשונה ומעניין.
מפתיע שמכאלה סיפורים קצרצרים, יש עדיין חיבור לעלילה ולדמויות.
בין ה״תמונו... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אוסף של סיפורים הם בדר"כ... אוסף. לרוב, לסיפורים אין קשר ביניהם, כל אחד הוא ניסוי סיפורי.
לא כאן.
תל אילן הוא כפר המצוי אל מול הרי מנשה. כפר ותיק שבגלגולו הנוכחי מעטים נותרו הבתים שנבנו עם ייסוד המושב ורבים אלה שהוסבו לווילות עתירות זוויות. למרות זאת, עוז בחר דווקא באותם ותיקים ומעטים שעדיין מייצגים את רוח המושב של פעם. כל סיפור נוגע בדמות אחרת.
בדר"כ, כשיש מעט סיפורים נוהגים המבקרים לפרט לגבי כל אחד ולתת מדמותו ומעיסוקו. אלא שהסיפורים לא מעטים ויותר חשוב מלפרט זה חוט השני העובר ביניהם. עוז בחר בכפר ולא בדמויות. מתקבל הרושם לאחר קריאת אחדים מהסיפורים ו... המשך לקרוא
33 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
תמונות מחיי הכפר קובץ המכיל שמונה סיפורים קצרים, המתארים דמויות ואירועים מחיי הכפר תל אילן (כפר דמיוני). תל אילן הינו כפר פסטורלי המכיל בתי איכרים בני מאה שנה ויותר, ברושים גבוהים, גבעות מוריקות ומטעי פרי. ממש טוסקנה בלב הרי מנשה.
אך מתחת לפני השטח, החיים בכפר אינם כה פסטורליים אלא טומנים בחובם סודות , חידות ומסתורין. מישהו חופר בלילות מתחת לבית של פסח הזקן. משהו מסתורי חבוי בחדר השינה של משפחת לוין. ולמה מתווך הנדל"ן נותר נעול במרתף של הסופר המת?
סיפורן של הדמויות נע בין מה שאבד להן בעבר לבין מה שהן עתידות לאבד. ראש המועצה מחפש את אשתו שנעלמה; בנם ש... המשך לקרוא
15 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
את הביקורת הזו שאני כותב עכשיו יכול הייתי לכתוב על כל אחד מספריו האחרים של עמוס עוז, אולי מלבד 'סיפור על אהבה וחושך' ו'מיכאל שלי'. וגם כן ספרו החדש (אותו טרם קראתי).
הקושי שלי עם עמוס עוז כסופר הוא שאני אינני מוצא בכתיבה שלו דבר אחד חשוב, ייחודי, בולט או מעניין מלבד המילים אותן הוא מחבר יחדיו למשפטים ולפסקאות ובהן, כך נדמה, הוא מאוהב עד כלות. לא נתקלתי בקריאה שלו בשום אלמנט מלבד אוצר המילים הרחב ויופיין של המילים הכתובות.
אין צד חדש של אהבה אותה הוא מביא לספרות, אין צד חדש של קנאה אותה הוא מביא לספרות, של שנאה, של פחד. אין דבר שיגרום לי לקרוא את הספר ולעבו... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
גיליתי שאני צריכה שלושה ספרים כדי לגלות אם אני אוהבת סופר מסויים או לא. אתמול גיליתי שאת עמוס עוז אני אוהבת.
מסתבר שקראתי דווקא שלושה מספריו הפחות מוצלחים לפי דעת חלק ממעריציו: "תמונות מחיי הכפר", "חרוזי החיים והמוות" ו"מיכאל שלי". אם אלה הם הפחות מוצלחים שלו, אני מצפה בכליון עיניים לקרוא את "הסיפור על אהבה וחושך", "קופסא שחורה" וכו'.
אני לא חובבת גדולה של סיפורים קצרים. בשביל לקרוא אותם אני צריכה להיות במצב רוח נכון ומצב הרוח הנכון הוא בד"כ מבחינתי קוצר רוח. עייפות, עצבים על כל העולם, אפילו דכאון קל ואז אין כח להתמודד עם רומן באורך מלא, עם הצורך לזכור את ... המשך לקרוא
33 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
בזמן קריאת הספר אתה מחכה שכל הדמויות ייתחברו לכדי סיפור אחד
ומשזה לא קורה יישנה אכזבה מסויימת.
"שיא" הספר נמצא בפרק הנועל "במקום רחוק בזמן אחר",שאיני יכול לתארו
אחרת מלבד מזוויע.
ספר מפוספס,חבל.... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר משעמם מאוד, לא קורה בו כלום, אין עלילה, אין מתח, אין התרחשויות, אין סיפור.
אבל בכל זאת עמוס עוז הוא סופר טוב.
והקריאה מהנה.
קצת פיספוס של נושא טוב ללא תוכן.
חבל... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
|
|
|
זה הספר הראשון של עמוס עוז שיצא לי לקרוא והאמת שלא התרשמתי.במשך כל זמן הקריאה ציפיתי לאיזושהי סגירת מעגל שאף פעם לא הגיעה ומצאתי את עצמי מסיימת אותו עם תחושת אכזבה ומחשבה שאולי יש משהו שפספסתי שמנע ממני מלהבין את הפואנטה..אשמח להמלצה על ספר אחר של עמוס עוז כי הייתי רוצה לנסות שוב... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אני חיה בכפר קטן. עברתי לגור בכפר מהעיר הגדולה עם מי שהיה חבר שלי והיום הוא האיש שלי. אבי ארבעת ילדי. כשעברתי לגור פה הכפר היה הרבה יותר קטן אבל ספורים היו בו לרוב. הוא הוקם בשנת 1933 על ידי קבוצת ייקים שעזבו את גרמניה כשהרוחות הרעות החלו לנשוב בה. מכרו את הכל ועלו ארצה. זה טיבו של כפר וכמו קיבוץ, כולם מכירים את כולם. כולם מכירים מי המשפחה שלך ומי היו אבותיך המייסדים. ובכפר שלנו גרים בני המשפחה של האיש לי: גיסה אחת וילדתה ונכדיה. בנה ומשפחתו היגרו לחו"ל. ובן דוד שלישי, מצד האב, עם אשתו וילדיו שחלקם כבר עזב. ועוד בת דודה מהצד של אמא שלו, כבר לבד. בעלה נפטר ובתה... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לא אהבתי באופן מיוחד, היה אחד המוזרים, וכמה שלאורך כל הספר חשבתי שאני לא מבינה מה רוצים ממני, בסוף עוד יותר התחזקה המחשבה הזאת.
מה שכן אהבתי זה את היכולת לתאר את שלוות חיי הכפר, כשעל פני השטח לא קורה כלום, מזג האוויר תמיד אפרורי מעונן וקודר, החיים מתנהלים כדרכם, כל אחד וההרגלים שלו שהוא לא זז מהם, ומתחת לכל זה, התככים והבעיות של האנשים.
בקיצור, מאוד התחברתי לאווירה, אבל אם היתה עלילה שהייתי מצליחה להבין - לי זה היה מוסיף (למרות שיש כמה דמויות שעוברות בין הפרקים, הם לא מנותקים לחלוטין אחד מהשני, אז אפשר לעקוב, גם זה משהו...)
... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אהבתי.
בספר תמונות תמונות וכל תמונה סיפור וכל סיפור תיאור. תיאורים רהוטים של נוף כפר וותיק אי שם באמצע הדרך על הוותיקות שבו, הגיבוש החברתי (ערבי שירה). על כל פגעי ההווה: הזדקנות, נהיית אנשי העיר, נהיית תאבי הנדל"ן.
בסוף כל סיפור תמיד ישנו קצה חוט בלתי פתור שמשאיר את הקורא במתח.
אך המתח לא בא לידי פיתרון, גם בסוף הספר והקורא מסיים אותו בסימן שאלה.
אולי זה מה שיפה בספר, מי אמר שכל מעגל חייב להיסגר.
חן חן עמוס :-)
תודה... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
עמוס עוז לא במיטבו.
הסיפורים עצם לא רעים אבל יש לו טובים יותר.
ככל הנראה קראתי אותו עם ציפיות גבוהות.... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אוסף סיפורים קצרים אשר לכאורה קשורים אחד לשני, דרף הסביבה המשותפת של הכפר תל-אילן, עברו כיישוב חקלאי ועתידו כישוב יוקרה לבעלי אמצעים.
בשורה התחתונה: אפשר לקרוא. זה זורם כמו מים. אבל, כמו מים, מהר מאוד שוכחים ולא מרגישים כי באו אל קירבנו.
הסיפורים הקצרים כתובים כקטעים מתוך רומן, בקצב התקדמות של רומן ולכן נגמרים לפני שהספקנו להכיר או להזדהות עם הדמויות. הדמויות מאוד חד-מימדיות. הפורמט של סיפור קצר דורש כתיבה קצת אחרת, לטעמי.
מי שרוצה לקרוא עמוס עוז - שיקרא את "סיפור על אהבה וחושך" המופתי. "תמונות מחיי הכפר" יכול להיות ספר טיסה חביב לכל היותר.
... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בסיפורים המצוינים האלה עמוס עוז הוא צייר.יש בהם תיאורים אימפרסיוניסטים של מקום, של אווירה.
רואים, מרגישים, חווים .
את הדמויות אפשר לראות, הן חיות. לומדים להכיר פעולות שגורות שחוזרות ונשנות שמתארות את אופיין בדייקנות.
נוצרת בסיפורים אווירה של אימה. אך ממה? אין לדעת. מהכניסה למרתפי הנפש? מהזקנה? מהתפוררות העבר או דווקא מרצון העבר לכבוש את העתיד?
דברים מוזרים מאוד מתרחשים ב"כפר אילן". אווירת מסתורין שוררת שם. וכמו שמתעוררות השאלות , הן נותרות בלי תשובה. כמו בחיים. והקורא יחפש את התשובות לעצמו. בזה גדולתם של הסיפורים הנהדרים האלה.
... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ירושלים,
הספר כתוב בצורה רהוטה, מאד פואטית ספרותית מרשימה, התיאורים מאד מדהימים, נגע מאד לליבי תיאורו של הילד גדעון שאהב את דודתו הרופאה בכפר, הסיפורים לקוחים מהחיים, כי זה קורה במשפחות הכי טובות שאין כימיה נפלאה בין שתי אחיות, ובכל זאת האחיינים אוהבים את הדודה...
גם הפרק של "חופרים" הרשים, התיאור של האב הקשיש, של הבת רחל פרנקו ... אני עדיין בשלבי קריאה, ועקב עבודות פסח נבצר ממני להמשיך, אך בשבת ירושלמית קדושה - קראתי ומאד נהינתי. זה ספר שמגיע לו לזכות בפרס נפלא.
ולך, סופר מהולל ודגול מר עמוס עוז, תודה על הרגעים הנפלאים של הקריאה.
אני?
כרמיתי.... המשך לקרוא
אהבת?
|
|