ביקורת ספרותית על תמונות מחיי הכפר מאת עמוס עוז
ספר טוב

---

בשכונה שבה אני עובד ניצב מגרש ריק. שנים של ויכוחים על ייעודו השאירו אותו שומם כמעט לגמרי, ומלבד מדורות בל"ג בעומר ומגרש חניה מאולתר אין לו שימוש. במגרש הזה מיקם מאן דהוא ספריית רחוב (או ספריית מגרש שומם) מכובדת מאוד. לפעמים, כשאני בדרכי מכאן לשם או להיפך, ולפעמים בכוונה תחילה, אני עובר בו, מחפש מציאות, ולרוב גם מוצא. בדרך כלל סיפורים קצרים אינם כוס התה שלי וגם לא העוגיה המתפוררת שלצדו, אבל ספר שלא קראתי של המאסטרו, שמור היטב, נופל לידי כתאנה בשלה, ודאי שאאסוף אותו אל ספרייתי.

מדובר בשבעה סיפורים קצרים, שכולם מתרחשים בכפר הבדיוני תל אילן, ועוד סיפור אחד שחותם את הקובץ ולא קשור באופן ישיר לכפר. כל סיפור מתמקד בתושב אחר של היישוב, ולא קשה לזהות את המכנה המשותף בין הדמויות, אף אחת מהן היא לא חלק ממשפחה רגילה או נורמטיבית (השאלה מהי משפחה נורמטיבית היא הרי פח יקוש מבחינה פוליטית, ולא אני אהיה הביש גדא שייפול בו) כזו שיש בה זוג הורים וילדים. צלניק הפרוד גר עם אמו הישישה אחרי שאשתו נטלה גלולת ויברח והתנדפה לקליפורניה. הרופאה ד"ר גילי שטיינר היא רווקה מבוגרת שאת רגשותיה החמימים שומרת לאחיינה, החייל הנעלם. רחל פרנקו היא אלמנה שגרה עם אביה, חבר הכנסת לשעבר פסח קדם, קריקטורה של עסקן מפא"יניקי שאבד עליו הכלח. הבן התיכוניסט של בעל המכולת מאוהב בספרנית הגרושה שגילה כמעט כפול מגילו ו... הרעיון מובן, שיחה משפחתית נעימה בארוחת הערב מסביב לשולחן ואחר כך אמבטיה ולישון כבר לא נמצא בכפר הפסטורלי הנרקב לאיטו תל אילן.
קיימים הבדלים באיכות הסיפורים, ויש פערים גם בתוך הסיפור עצמו. עוז בונה היטב את המתח כמעט בכל סיפור - כיצד יסתיים משחק המחבואים שמשחקת בתו של הסופר הנכה עם מתווך הנדל"ן שזומם להרוס את ביתו? לאן נעלמו האחיין החייל של הרופאה ואשתו של ראש המועצה? - אבל העלילה מסתיימת לרוב בקול ענות חלושה. אם לנסח באמצעות משל מעולם הכדורגל, האקספוזיציה - מנצ'סטר יונייטד, אפיון הדמויות - באיירן מינכן, בניית הקונפליקט - ריאל מדריד, ההתרה - הפועל בלפוריה.

כמה זוטות לסיום:

- בסיפור "שרים" שואל הדובר, ששמו לא נמסר, את מפקדו לשעבר האם הוא זוכר את הפשיטה שנערכה על הכפר דיר א-נאשף בשנת שבעים ותשע. זה גם שמו של הכפר עליו פושטים הלוחמים בסיפור "מנזר השתקנים" בספרו הראשון של עוז "ארצות התן".

- באותו מקום מציין עוז כי המשתתפים בערב השירה בציבור זימרו את שיריה של נעמי שמר, איתה היה לעוז הצעיר עימות מתוקשר סביב השיר ירושלים של זהב שכתבה שמר.

- עליבותן ובדידותן של הדמויות הזכירו לי את הדמויות האומללות מספריו של יהושע קנז "האישה הגדולה מן החלומות" ו"מחזיר אהבות קודמות" שעליו כבר גמרתי את ההלל במקום אחר. כאילו הועתקו החלכאים הנדכאים העירוניים של קנז ונשתלו בכפר של עוז. ובאמת באחד הסיפורים קוראת אחת הדמויות "רומן על דיירים תמהוניים של בית דירות בתל אביב", תיאור מדויק למדי של שני הרומנים הנ"ל.

» ביקורות נוספות של בועז
» ביקורות נוספות על תמונות מחיי הכפר