ביקורת ספרותית על תמונות מחיי הכפר מאת עמוס עוז
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 21 באפריל, 2011
ע"י כלנית



אני חיה בכפר קטן. עברתי לגור בכפר מהעיר הגדולה עם מי שהיה חבר שלי והיום הוא האיש שלי. אבי ארבעת ילדי. כשעברתי לגור פה הכפר היה הרבה יותר קטן אבל ספורים היו בו לרוב. הוא הוקם בשנת 1933 על ידי קבוצת ייקים שעזבו את גרמניה כשהרוחות הרעות החלו לנשוב בה. מכרו את הכל ועלו ארצה. זה טיבו של כפר וכמו קיבוץ, כולם מכירים את כולם. כולם מכירים מי המשפחה שלך ומי היו אבותיך המייסדים. ובכפר שלנו גרים בני המשפחה של האיש לי: גיסה אחת וילדתה ונכדיה. בנה ומשפחתו היגרו לחו"ל. ובן דוד שלישי, מצד האב, עם אשתו וילדיו שחלקם כבר עזב. ועוד בת דודה מהצד של אמא שלו, כבר לבד. בעלה נפטר ובתה היגרה לחו"ל.

היום רמות השבים הוא כפר שגדל – מעל 300 משפחות גרות בו – והופך את פניו בכל שנה יותר ויותר. יחודו במיקומו, במרכז המשולש של אזור השרון כשרעננה ממערב כפר סבא ממזרח והוד השרון מדרום, הפך אותו למקור משיכה נדל"ני ולשכונה יוקרתית בה הבתים גדולים יותר מהשטח הפנוי סביבם ובריכה מנצנצת בכל גינה.

וככל מקום קטן ספורים בו הרבה: על אהבות ובגידות. על החלפות של בני זוג באישור ובהסכמה. על ילדים שלי, שלך ושלנו שמשחקים ביחד ב"איחוד החקלאי" - תנועת הנוער שבישוב, ויוצאים ביחד למחנות, טיולים ולשנת שרות. והספורים עוברים מפה לאוזן במכולת, בבריכה ובהתכנסויות לחגים בבית העם שבמרכז הכפר.

"תל אילן" בספרו של עמוס עוז מאוד הזכיר לי את הכפר הקטן שלי על סיפוריו. אבל יש בו ב"תל אילן" משהו נוסף. משהו על גבול המפחיד. איזו שהיא רוח רעה שמנשבת בין הבתים הקטנים ובין העצים הירוקים. משהו שמפעפע מין האדמה ומשרה תחושה של רעה שהולכת להתרחש.

הספר בנוי מספורים. ואני שאינני אוהבת סיפורים מצאתי בו ייחוד, כי יש קשר בין הסיפורים ויש דמויות שבסיפור מסוים הן הדמות המרכזית – גיבורת העלילה. ובסיפור אחר היא רק חולפת אי-שם ברקע. לכן אוסף הסיפורים האלה יוצרים מקשה אחת. והסיפור האחרון שלא כל כך קשור רק מעצים את תחושת האי הודאות והפחד והארעיות, ומעביר צמרמורת – במיוחד לכאלה שקוראים אותו בלילה – כמוני.

ואני מגדלת את ילדי בכפר הקטן שלי. חלקם כבר הולך ופורש ממנו. האם יישארו חלק ממשפחתנו כאן? מי יודע? היום המקום עדיין אי ירוק בים של בניינים וכבישים אבל יש תחושה הולכת וגוברת, שהכול מתקרב אליו. הולך וסוגר מסביב. עוד כביש ועוד בנין גבה קומה ויום יבוא והנקודה היפה הזאת פשוט תעלם. ישאר רק שלט קטן שאומר: פה היה כפר קטן ונפלא, ואיננו...

10 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
כלנית (לפני 7 שנים ו-9 חודשים)
תודה כמה שאתה צודק.לכן כדאי כל יום להביט מסביב להינות מכל מה שיש. לטעום, להריח, לחוות, לחיות.
עמיר (לפני 7 שנים ו-9 חודשים)
סקירה מקסימה במיוחד מזכיר לי את השיר "big yellow taxi" של ג'וני מיטשל עם שורת המחץ:
"you don't know what you've got till it's gone"





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ