ביקורות ספרים על הספר דפוק וזרוק בפאריס ולונדון

את אורוול קראתי לראשונה לפני זמן מה. 1984. וחוות החיות. דפוק וזרוק היה טלטלה עבורי. הניסוחים. הכה מוחשיים של חיי העוני באותם זמנים. במקומות ובדרכים השונות להעביר מסר די ברור של מצב החברה. מעמדות. עושר ועוני. חיים בדחק כאשר אתה לא יודע מתי הארוחה הבאה תבוא. בקושי שמתי לב לסגנון הכתיבה כי הייתי כה שקוע בספר. אומלל ביחד איתו. מזדהה עם הקושי שלו מול הקושי האישי שלנו בימי הקורונה. זהו לא רק ספר על אומללות. אלא ספר על תקווה. שגם בזמנים קשים ניתן להתגבר ולשרוד. ספר אכן קצת חזק ולא פשוט לקריאה. סטירה מצלצלת לחיים שהיו פעם וכמה זה רלוונטי גם כיום.... המשך לקרוא

johndoe

מן הפח אל הפחת, תרתי משמע... זאת היא התחושה המתקבלת לאורך כל הסיפור ומבטאת בצורה מופתית אך פשוטה את תחושת העוני הדלות וחוסר האונים של ארוול באותה תקופה. הספר נכון ואקטואלי גם בימינו מבחינת הלך הדברים כי כבר נאמר: במערב אין כל חדש ! ... המשך לקרוא

יוסי

מכירים את זה שאתם חושבים שאתם יודעים בבירור מי זה האיש הזה ומה הוא האיש הזה ואיך הוא האיש הזה? הרבה שנים הייתי משוכנע שג'ורג' אורוול הוא דמות מיתית. אחרי שקראתי את 1984 בגיל 16 הייתי משוכנע שרק דמות בסדר גודל של נביא יכולה לכתוב כך. העוצמה של הספר ההוא שמה אותו במקום בו אין אחרים יכולים לדרוך. והנה אותו נביא עצמו, כתב ספר ששבר לי את כל הסטיגמה. הנה ספר מצחיק, עצוב, ספר של איש פשוט במובן הטוב של המילה, ספר שנכתב מגובה הרחוב ולא מפסגת ההר. זה ג'ורג' אורוול אנושי, זה סיפור של אנשים עניים בחומר אך לעיתים עשירים ברוח וזה בעיקר סיפור שכדאי מאוד לקרוא. ... המשך לקרוא

ליאור

אורוול תיאר את חוויותיו כעני רוב הזמן וכעובד בתחתית החבית האנושית רוב הזמן בהיותו צעיר בשנות השלושים של המאה הקודמת. תחילת המעשה בפאריס, עיר בה רבים העניים, המתקיימים על פראנקים בודדים ביום. אורוול מתאר בלשון מעשית את החיים בשולי החברה, את הלכלוך, הבגדים המזוהמים, הפשפשים והמזון הגרוע. בהוצאת כנרת תיארו את הספר כבא בחשבון עם החברה המודרנית. הספר רחוק מכך. כל כולו תיאור משעשע בתחילה ומייגע מהאמצע לסוף ואין בו שמץ של ראיה אחרת, חיים אחרים ואף לא מרה שחורה של ממש. אורוול מתאר תקופה מסויימת בחייו וזהו. 149 עמודים של תיאורים על לחם, מרגרינה ותה הם כמות מו... המשך לקרוא

מורי

ספר מסע יוצא דופן שפותח חלון הצצה לעולמם של נוודים, חסרי בית מושפלים ורעבים שסיכוייהם לצאת מהמעגל קלוש ביותר. הספר מתאר מצב יותר משהוא מספר סיפור וע"י זה מדגיש את עצמת תכנו. המושג "חרפת רעב" נעשה ברור מאד, אם כי מי שלא חווה על בשרו לעולם לא ידע ממש, אבל סולם ערכיו של השבע מקבל ניעור. ג'ורג' אורוול הוא סופר עם אג'נדה חברתית ממוקדת ובספריו, ( אלה שקראתי), הוא "מטפל" בחריפות במחלות החברה האנושית: בהשתלטות החזקים ודיכוי החלשים, ברודנות, בחוסר חמלה, בניהול משאבים חברתיים לא חכם, שתוצאותיו הן עוני ובורות, בציניות ודיעות קדומות. " דפוק וזרוק..." מתאר את מחזור ימיו ... המשך לקרוא

pen

יש היאמרו עלילה "דלוחה" ואני דווקא טוען כי יש משהו מלהיב למדי בירידה של אורוול לפרטים, למעשה מספק את הגירוי הדרוש לראווה. מעבר לרעיון ספק הגיוני לכתוב ספר כזה, ממשיך אורוול וחובט בי עם אלת המוסר שלו. גורם לי להצטער על תאוות הבצע ושאר חטאים קטנים לעת לילה. קראתי את הספר כ-10 פעמים והיד עוד נטויה, יש בו מן הסיפוק ואף יותר מכך. ניתן לקריאה במנות מדודות וקטנות, לצד גמיעה אימתנית ומהירה. לא לאנשי השוליים בלבד. ... המשך לקרוא

דקל

הספר הינו ספר אוטוביוגרפי על תקופת חיי העוני של ג'ורג' אורוול. הרעיון הכללי מעניין - דרך ספר זה ניתן להכיר מקרוב את חיי העוני והנוודות, אם כי העלילה מעט דלה לטעמי. לאורך הספר שזורות לא מעט הערות אנטישמיות, שפגמו במידה מסויימת בהנאה שלי מהספר, אחרי הכל - הספר נכתב על ידי סופר אירופאי בתחילת שנות ה-30 וקשה להתעלם מהקונוטציות הקשות... גורג' אורוול סיכם את הספר בפרק קצרצר שמתאר בדיוק את החוויה שלי מקריאתו: "סיפורי מסתיים כאן. אני מודה, אין זה סיפור מרעיש. אך מותר להביא את התקווה, כי היה בו כדי לעורר עניין כמו יומן מסעות. לפחות זאת אוכל לומר לכם: זהו העולם ש... המשך לקרוא

מיקה