ביקורות ספרים על הספר גבר במלואו

ספר אדיר. כתיבה עוצמתית. מבט נוקב וחודר רקמות של המתח החברתי והבינ-גזעי בחברה האמריקאית. השסע, הפחדים, השנאה והתהום שנמצאים בכל עיר בארה"ב, כמעט בכל קהילה ומדינה שם. לא מספיקים איתני הטבע שמצליפים בעם האמריקאי - והנה, בא הספר גדול-המידות הזה וחושף את השבר האדיר באומה ה"חזקה" בעולם. ערים ענקיות ומאות מיליוני בני-אדם שחיים בפחד מתמיד, בקיום מינימלי או אכזרי, בחוסר משמעות, ברעשים בלתי-פוסקים ובמלחמת קיום ללא רשתות-ביטחון של המדינה, הדת, המשפחה והקהילה. מסכים עם תגובות קודמות שאפשר להפסיק לקרואת את הספר אחרי 600 ומשהו עמודים. ב 100 האחרונים קד המחבר קידה ומכו... המשך לקרוא

הנוטע בשממה

את הספר הזה קראתי לראשונה קצת אחרי שהוא תורגם לעברית - בסביבות 2002. אני זוכר שקראתי ביקורת ספרים שהללה אותו והחלטתי לקנות אותו. אם יש משהו שאני מצטער עליו זו העובדה שלא הייתי הראשון לפרסם עליו ביקורת באתר הזה, בהתחשב בכך שקראתי אותו לפני 15 שנה .העותק שברשותי כיום איננו אותו עותק של אז, הספר ההוא הושאל (טעות גדולה) ומעולם לא חזר. כמובן בשביל הביקורת הזו קראתי את הספר שוב - בהנאה רבה. עוד לפני שקראתי בו בשנית, אני יכול לספר לכם שזכרתי כמעט במדויק את העלילה של הספר וכן משפטים שלמים וסצנות מהספר. הוא השאיר עלי רושם חזק ביותר בזמנו. זה אחד מתוך שלושה ספרי... המשך לקרוא

asheriko

העוצמה הגברית - המתבטאת בכוח, רכוש, הפגנת כל אלה כדי להשיג עוד כוח ורכוש - את העוצמה הזאת חושף וולף בספר הזה באופן הכי בוטה שאפשר. וולף הוא סופר בעל אג'נדה, והוא משעבד את סיפורו - ואת גיבוריו - לאג'נדה שלו. הספר הזה עוסק בעיקר בגברים - הנשים המתלוות לסיפור בעיקר כדי להבליט את הגברים על ידי ניגוד או השלמה. הספר הוא רומן רחב יריעה - כמעט 700 עמודים - המתרחש בשנות השמונים של המאה הקודמת באטלנטה שבדרום ארצות הברית, מעניין וקריא לכל אורכו. מעשה בטייקון בשנות השישים, מסוג אלה שהתרגלנו לקרוא עליהם בעיתון: מוצאו מ"עמך", את הונו ומעמדו בנה בשתי ידיו - ואולי גם בעזרת ... המשך לקרוא

yaelhar

מעט תהפוכות עברו עלי במהלך הקריאה בספר הזה. נתחיל מזה שכשהגעתי לאמצע הספר הרגשתי שהבנתי. הבנתי מה מנסים להגיד לי, וכיוון שברור היה לי שאני גם יודעת מה יעלה בגורל הגיבורים, יודעת שרק יהיה להם רע יותר, הרי שאין טעם להמשיך ולקרוא. בדומה לגורלן של החלטות רבות שאני מקבלת בשעת לילה מאוחרת, למחרת בבוקר המשכתי כמובן לקרוא בו. והתברר שלא כל כך ידעתי. סוף הספר היה כבר סיפור אחר. שם הרגשתי שהוא קצת צוחק עלי, טום וולף. לולא הייתי משוכנעת שלא קיים מי שיטרח ויכתוב 700 עמודים רק כדי לספר בדיחה, אולי הייתי צוחקת. כל מה שאני אומר על הספר הזה מכאן ואילך מתייחס ל 664 העמו... המשך לקרוא

סוריקטה