ביקורות ספרים על הספר רוחו של סטאלין

# רוסיה מהלכת עלי קסם. אין לי הסבר לזה. ההתנהלות של המדינה הענקית אף פעם לא נראתה הגיונית בעיני. העם הרוסי היה נתון מאז ומעולם לשרירות-לב ההנהגה שלו, וזה לא התחיל במהפכה הבולשביקית. מזג האוויר שם איום ונורא, יותר שלג וקור ממה שסביר בעיני. אבל אני שמחה לקרוא כל ספר העוסק ברוסיה, כמעט בכל ז'אנר. למען הסר ספק – מעולם לא רציתי לבקר ברוסיה. אם יתחשק לי פתאום טיול בין אנשים זועפים, אסע לירושלים, שבינתים לא דורשת ממני ויזה ובינתים אני יכולה להסתדר בה, בערך. סמית (מרטין קרוז) מיטיב, לדעתי, לתאר את האווירה ברוסיה של אחרי נפילת ברית המועצות. הספר פורסם לראשונה ב ... המשך לקרוא

yaelhar

במשך עשרות שנים הדרך שבה יוצרים מהמערב הציגו את רוסיה וברית המועצות בסרטים וספרים הייתה שטחית ורדודה, תמיד שיחקו אותם אמריקאים שלמדו בעל פה כמה משפטים עם מבטא מחריד, כל הרוסים תמיד היו קומוניסטים אכזריים ושיכורים ותמיד קר ומושלג בכל מקום. הדרך שבה הספר מציג את רוסיה של שנות ה-90 הקשות שלאחר פירוק ברה"מ היא קצת יותר נכונה אך יש עוד דרך ארוכה עד שתוצג תמונה מתאימה לרוסיה. לספר יש כמה קווי עלילה טובים: בלש הוגן שצריך להתנהל במערכת אכיפת חוק מושחתת, פשעי מלחמה בצ'צ'ניה שמנסים להסתיר, אנשים שמדווחים שראו את סטאלין ברכבת התחתית, תחרות שחמט שבה משתתף שחקן ... המשך לקרוא

אדם

- הפסקתי: זה לא ניתוח פוליטי כמו שחשבתי, אלא - כנראה - רומן מתח. (שלמה ג.) - לא התפעלתי ( יוכבד פ.)... המשך לקרוא

ספריית מגדלים

האמת? זה מגיע לי. כזה אני, רץ לקנות כל ספר שרק מריח סטאלין, ברית המועצות, קג"ב, גולאגים ושאר מוטיבים שמהם עושים סרטי "מישן אימפוסיבל" או לחילופין - משחקי Call of Duty... אבל כמו שכתבו כבר לפני (עומר ציוני ליתר דיוק) – "לא ברור לי מדוע ומאיפה נלקחה הכותרת ומה הרלוונטיות שלה לסיפור". אז אני אנסה להסביר – עם לא מעט ספויילרים – אז למי שלא קרא מומלץ לעצור כאן. במחשבה שנייה, אני קצת מקנא במי שלא קרא – לי אף אחד לא יחזיר את השבועות האחרונים (כן, אני קורא מאווווד לאט) אז נתחיל במשחק אסוציאציות קצר. אני אזרוק מילה ונעשה מזה ספר – רוסיה – רצח – משטרה – מכות – בבושקות ... המשך לקרוא

nitsando

תחילת הספר לא הבטיחה רבות מבחינתי. הפתיחה הייתה מבולבלת ומרוכבת מקטעים שלכאורה לא היה בינם שום קשר. רק לקראת אמצע הספר (מזל שהיה לי כח להמשיך) מתחיל הסיפור להתייצב ולהתבהר. זהו סיפור רוסי קלאסי שמרכז בתוכו הרבה וודקה, הרבה קור שלג וקרח, הרבה שמות רוסיים יחודיים, אהבה לשחמט ובעיקר את צילה של המלחמה הפטריוטית הגדולה. עד סוף הסיפור וגם אחריו לא ברור לי מדוע ומאיפה נלקחה הכותרת ומה הרלוונטיות שלה לסיפור, אבל כסיפור מתח רווי דם ורציחות - הספר בסדר. לא לרוץ לחפש בחנויות ובסיפריות, אבל בהחלט שווה טיסה ארוכה או סופשבוע משעמם.... המשך לקרוא

עומר ציוני

פארק גורקי יש רק אחד. אכזבה. האמת היא שהספר דווקא לא רע. אבל אתה ממשיך לקרוא את הספרים של מ.ק.ס בגלל פארק גורקי, בתקווה למצוא משהו ממה שהיה שם. עד עכשיו - ללא הצלחה. מ.ק.ס הסופר נותן לך 3 דברים: עלילה, אוירה ודמויות, כשבראשן ארקדי. הכוח שלו (ושל הספרים שלו) בנוי דווקא על 2 הדברים האחרונים. בפארק גורקי זה עבד. מאז... פחות. אז מה לא בסדר? הקצב - הספר מהיר מדי, ללא טעם. כאילו לראות קטעים מסרט. דברים סתם קורים. נפתחים כל מיני כיוונים שלא מתפתחים לכלום. זה בסדר כשמדובר בסיפור בלשי עם המון חשודים, אבל כאן זה נעשה לצרכי אוירה בלבד. אויר חם. הדמויות - בפארק גורקי היית... המשך לקרוא

stamgolesh

תמונת מצב של רוסיה בהווה. אנרכיה, התפוררות חברתית וגעגוע למשהו אחר. ... המשך לקרוא

קוראת