ביקורות ספרים על הספר המתנקש העיוור

סיפור בתוך ספר בתוך ספר ואולי אף סיפור נוסף, נפרש על פני כ- 600 עמודים, מרחב המספק לספר סיפור במלואו, תיאור התקופה והנפשת חיים בנפשות הפועלות באופן אמין ומעניין. במאה העמודים אחרונים יש הרגשה שהסופרת מעוניינת להגיע למיצוי סופי של הסיפור, הייתי ממשיך לקרוא גם אם היו נוספים לספר 500 עמודים המתארים המשך סיפור משובח.... המשך לקרוא

moshef

**** אולי זאת מין תקופה כזאת, שאין לי ממש סבלנות. אני מוצא את עצמי בשתיים בלילה אחרי יום עבודה של ארבע עשרה שעות בוהה בעיניים חרוכות בקליפים של גנגסטרים רוסים ביו טיוב, ולא מגיע לדברים החשובים באמת. לא מוצא את הפנאי לפצל את השערה, לשבת ולצוף סתם ככה, אפילו לא באוטובוס. הכול נראה לי בזבוז, בין אם אני עושה אותו ובין אם לא. משחק באייפון זו השחתת זמן לכל הדעות ובכל זאת אני שוקע לתוכה באנחת רווחה פנימית בכל עת שיש לי דקה פנויה. המסלול הקבוע, היומיומי והמנוון שחולף בין פייסבוק ל"סימניה" מרדד את אירועי היום לכדי בליל אפור וחסר משמעות, ואני לא מצליח לבקוע את ... המשך לקרוא

אלון דה אלפרט

ננטש מחוסר עניין... המשך לקרוא

רוני pery

האטווד הראשון שלי.אותו אני אזכור. הספר ישב לו במדף,מחכה.שמנמן ועב כרס הוא ישב שמה בדד ובהה בי.הרבה זמן אני רואה אותו בספרייה והתלבטתי אם לקחת אותו או לא. לא בגלל האורך שלו. טוב,בעצם כן בגלל האורך. ספרים עבי כרס כאלו מתחלקים לשני סוגים: ספרים שבהם הסופר חופר על פני 1000 עמודים וספרים מעולים שאף פעם לא רוצים שהם ייגמרו. המתנקש העיוור שייך לסוג השני. הספר מתחיל בעניין ומסתיים בעניין.למרות האורך המאיים שלו (588) עדיין סיימתי אותו ביומיים וחצי והתבאסתי על זה שהוא נגמר. העניין והמתח בספר לא נפסקים,והספר פשוט מרתק! מתוארים קורות חייהם של משפחה קנדית עשי... המשך לקרוא

omers

ספר ראשון של הסופרת שאני קוראת והופתעתי. לקחתי אותו אך ורק כי ראיתי שזכה בפרס בוקר . מבחינתי שם הספר, הכריכה שלו עם הבחורה והתאור בגב הספר הזכירו לי רומן רומנטי שגם אחרי שקניתי את הספר לא יכלתי להביא את עצמי לקרוא אותו. כנראה גם שהכי טוב לספר זה להגיע אליו בציפיות נמוכות. הספר הוא כמו פאזל, יש לך את התמונה על הקופסא, אתה יודע שזה מה שצריך לצאת לך בסוף ויש לך המוני חלקים ועכשיו צריך למקם כל חלק במקומו, בסבלנות, כדי שתוכל לקבל באמת את כל התמונה. בכל שלב אתה רואה את ההתקדמות. כשהתמונה היא חלקית, אתה כבר יודע גם לחפש את החלק החסר. בדימיונך אתה יודע כבר איך ה... המשך לקרוא

קפה לאטה

ספר נפלא. מותח מאוד, חולני למדי ורומנטי למדי, ומלא בתיאורים הארוכים והמדוייקים של אטווד. ... המשך לקרוא

Salvatore_P

טוב, זהו ספר של 600 עמודים...והייתי מציין שתי נקודות: א. הסיפור העיקרי הוא סיפור משפחתי מסוג הסיפורים שיכולים להתרחש ואכן ככל הנראה מתרחשים גם במשפחות הכי טובות (!)..מה שהמספרת (אייריס צ'ייס) עושה כאן, הוא ניתוח באזמל חד מאוד של דקויות, רגשות ומצבים שונים כדי להבין אולי מדוע מה שקרה, פשוט קרה ואיך חיים יכולים לצאת משליטה כתוצאה משילוב של אירועים חיצוניים כמו מלחמות יחד עם מבנה אישיות... ב.הסיפור בתוך סיפור הוא בסדר, אבל הוא לא היה צריך להיות דומיננטי, מכיוון שהוא לא... אבל בגלל א. כדאי...לקח לי שבועות לסיים את הספר...וזה קרה על החוף ב-Pomonte..... המשך לקרוא

וין

ספר עב כרס. הדפים הראשונים עוררו סקרנות, אשר לא ממש התממשה. כבד. לא מעניין. ולא ברור למה המתנקשה העיוור וקטעי המדע הבדיוני שגם מוציאים מרצף הסיפור וגם הזויים לגמרי. לדעתי, משעמם ומוזר.... המשך לקרוא

סבטלנה כהן

כמעט מההתחלה הרגשתי כמו ילדה מול סרט מפחיד. מכסה את העיניים בכפות הידיים ומציצה בין אצבעות מפושקות. לב שבור, מוות, אובדן, זיקנה- לא מפלצות. אולי בעצם כן. חשבתי ששבעתי מספריה של מרגרט אטווד אבל לא יכולתי לעמוד מול ספר עב כרס במבצע. אז קניתי. שבועות מספר הוא חיכה בסבלנות לתורו להיקרא. התחלתי לקרוא, מדמיינת קריאה איטית ונינוחה ונסחפתי. לא יכולתי שלא להסחף במדרון התלול של הסיפור הזה. הוא תפור כמו שמיכת טלאים מעוררת השתאות אך יוצר רושם שבמקום להיטוות, כדרכן של רוב המעשיות, הוא נפרם. יש בו הכל. את האפיות של 'הכלה השודדת', קצת מהמדע הבדיוני, או יותר נכון המ... המשך לקרוא

dushka