ביקורות ספרים על הספר טימבוקטו - ספריה לעם #464
|
מסופר כאן על הכלב מיסטר בונס ועל הבעלים שלו וילי גורביץ' ועל המסע שהם עוברים בדרכם למצוא את המורה של וילי משכבר הימים. וילי הוא סוג של סופר וכשהוא היה צעיר הוא כתב יצירות משלו שרק המורה שלו באמת נחשפה לכישרון שלו והעריכה את כתיבתו והייתה ביניהם התכתבות. בנקודה שבה וילי ומר בונס יוצאים לדרך הבריאות של וילי לא טובה בגלל ההרגלים הרעים שלו, למרות שוילי אדם לא יציב במיוחד וחולה הוא תמיד העריך את מיסטר בונס ודיבר אליו כשווה אל שווה והעריך אותו ומיסטר בונס העריך את וילי עד כמה שכלב יכול להעריך את אדונו. ככה הם משוטטים להם ברחבי בולטימור עד לנקודת שבירה מסו... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
גיבורי הספר הם נווד יהודי, משורר, וילי שמו, בעיני רבים הוא ניהיליסט מסומם חובב אלכוהול ונשים שמורד במוסכמות ובנורמה כשבעיניו שלו הוא אדם טוב אוהב ואכפתי, וכלבו הנאמן מר בונס.
אנחנו מגלים בתחילת הסיפור שוילי חולה סופני ולא נשאר לו הרבה זמן לחיות. הוא יוצא למסע אחרון יחד עם כלבו למצוא את ביתה של מורתו, היחידה שהאמינה בו ואותה אהב ,לאחר שהחליט להפקיד אצלה את כל כתביו שמעולם לא פרסם. כתבים שמציגים את נפשו השברירית והפצועה ואת חוסר האיזון שלו בעולם. במהלך המסע אוסטר משתף אותנו בהרפתקאות שעברו וילי ומר בונס יחד ואנחנו למדים שמר בונס הוא כלב מיוחד במינו ... המשך לקרוא
25 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אדם וכלב
לפני שנים לא רבות, חלפתי בריצה בשביל שבעירי בדרכי למרחבי השדות, שם פגשתי באדם וכלבו שהצליחו לרגש אותי. קשיש שבקושי הלך על רגליו, גרר כלב זקן וקטן, משותק בגופו, הנתמך בסד עם שני גלגלים. על אחוריו של הכלב היה כרוך חיתול לבן וקטן שהעיד על מצבו הסיעודי. הכלב והזקן פסעו באטיות, מראה שהעיד על כך שהזקן התעקש לא לנטוש את חברו הכלב, לעת זקנתו. פגשתי בכלב ובזקן עוד מספר פעמים, ובכל פעם ראיתי את הקושי ההולך וגובר של שניהם. חלף זמן מה והזקן וכלבו נעלמו. חסרונם, הותיר בי ריקנות עצובה, אך גם תחושת עידוד, מהעובדה שהקשיש באחרית חייו ניסה בשארית כוחותיו לשמור ע... המשך לקרוא
27 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
"מאחר שהחיים הם הימור בלאו הכי, למה לא להמר על כל הקופה?"
ספר נחמד המספר על מסעותיו של כלב שבעליו מתו, המנסה לשרוד.
הסיפור מוצג דרך עיניו של הכלב בצורה מתוחכמת ומעניינת.
היו הרבה קטעים שהסיפור נמשך יותר מידי.. וחבל, אך גם הרבה קטעים יפים המציגים תובנות חשובות לחיים.
"רגע של חולשה, זה מה שזה היה, צעד של הרגע האחרון במשחק העלוב של האגו- הוא המשחק האחד שכולם מפסידים בו, שאיש לא יוכל לנצח בו לעולם."... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
עכשיו סיימתי את הספר שיש לציין כי ציפיתי לקריאתו לאחר שקראתי את "מר ורטיגו" בכליון עיניים...יש דבר אחד שלא צריך לעשות (מבחינתי) בהקשרו וזה: לא לקרוא את "הכלב היהודי" של אשר קרביץ לפני, ובמידה וזה כבר קרה- לקרוא לשם הקריאה שמהנה לכשעצמה ולא לצפות שתהיה מענגת כמו הקריאה של "מר ורטיגו". אין בכוונתי לומר כי עלילת הספרים הללו זהה אך המוטיב של כלב המספר את סיפורו, השואה שמופיעה כרקע חולף בטימבוקטו ועוד כמה אלמנטים מבחינתי מיצו את עצמם כשקראתי את "הכלב היהודי" והותירו אותי ללא חדוות קריאה מיוחדת ב"טימבוקטו". מעבר לכך- הספר כשלעצמו חביב ולא יותר - דימיון פורה יש ... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אני מניח שהוצאת עם עובד רואה ברכה רבה בתרגומי ספריו של פול אוסטר. אלא שספר זה לא רק לא היה צריך להתרגם, הוא גם לא היה צריך להכתב.
הדמות הראשית בספר היא מר בונז (ולא בונס, כפי שתורגם), כלב מעורב וחכם, המבין את שפת האינגלוש. מר בונז מסתובב עם וילי בעליו החכם, משורר, סופר ופילוסוף לעת מצוא. וילי עובר בשלב מסוים לעולם שכולו טוב ומר בונז נאלץ לחפש בעלים חדשים, ילד סיני שאביו בעל מסעדה סינית ושונא כלבים. הרומן החדש לא מחזיק מעמד ומר בונז ממשיך עד שהוא נקלע למשפחה חמה בווירג'יניה, המטפלת בו יפה עד שהיא נוסעת לחופשה שנתית בחג המולד, החג האחרון של מר בונז.
זהו. ז... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
לדעתי זהו אחד מהספרים המקסימים שאוסטר כתב.
ספר עצוב ומצחיק ובעיקר נוגע ללב.
אני חושבת שמי שאוהב גם את הספרים העצובים של אוסטר (בארץ הדברים האחרונים לדוגמא) יתחבר לספר הזה מאוד בקלות.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר בסדר. קליל ומהיר, כתיבה טובה, עלילה בינונית ומפוזרת. מפתציעה היכולת של אוסטר להיכנס לתוך ראש של כלב.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
פול אוסטר נמנה בשורה של סופרים שאני מאוד נהנה לקרוא את ספריהם, והאמת דיי נוהג לרכוש אותם מיד כשהם מגיעים לחנויות, אבל את הספר הזה ועוד אחד מהמוקדמים שלו "בארץ הדברים האחרונים" שאפשר אולי למצוא ביניהם מכנה משותף שאלתי קודם מהספריה הציבורית ולא ממש הצלחתי להתחבר אליהם, אז לא רכשתי אותם. מוזר שיצא לי לשמוע מעוד כמה שאוהבים לקרוא את ספריו של פול אוסטר שגם הם לא ממש הצליחו להתחבר אליהם, אז מי יודע מה קרה לסופר הנערץ בשעה שישב לכתוב אותם. ... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כנראה שלעולם ועד אוהב את מוצא עטו של פול אוסטר. אני קוראת חוות דעת של קורא אחר: "ספר לא חובה, עצוב מדי, צפוי מדי, ניתן לדלג עליו" - ומתמלאת מעט עצב בעצמי.
את הספר קראתי תוך שילוח חיוכים מתמיד אל הטקסט המתורגם. פול אוסטר צולל אל דמותו של הכלב, המספר, בהצלחה מחשידה מעט - כאילו היה כלב בגלגולו הקודם (עבור כל המאמין). הכתיבה מרתקת, וניחנת באותן מעלות קבועות של פול אוסטר - שנינות, הומור ורגש - במינון הנכון, כמובן.
כהרגלו, משאיר המחבר מקום לספקות ונבואות קצרות-טווח מצדו של הקורא, אותו מקום שפעם נתפס בעיניי כעצלנות מצדו וכיום כגישה אחרת, מסקרנת ומעלת חיוך רחב פי מ... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
|
|
