ביקורות ספרים על הספר ילד נושך

אתחיל בוידוי. אני הילדה מהמרפסת ממול מהביקורת של יעל על הספר "צוואתו של מוקיון". מדי פעם, כשלא התנהגתי יפה לטעמם של הורי, אבי היה מוציא את החגורה ממכנסיו מכופף אותי על ברכיו וחובט. זה אמנם לא נעשה במרפסת לעיני כל, אבל גם לא בחדרי חדרים. אבי לא חשב שזה משהו יוצא דופן. ככה צריך. אותו חינכו ככה וכך הוא העביר לדור הבא. זה לא היה אקט של אלימות מתפרצת אלא מעשה חינוכי מחושב. את מגע העור הצונן של החגורה בעור ישבני החשוף אני יכולה לטעום עד היום, למרות שחלפו מאז כמה עשורים. אני מנסה להיזכר מה עשיתי שהיה כל כך נורא כדי איכשהו להצדיק את המכות הללו, למרות שאני יודעת שלא... המשך לקרוא

בלו-בלו

יהודה אטלס, זה הנחמד, העוקצני לפעמים, והקולע למטרה תמיד, זה שכתב את "הילד הזה הוא אני", כתב ספר נוסף. גם הוא עוסק ביחסים בין ילדים לבחן עצמם, ובין ילדים למבוגרים (הורים ומורים) שסביבם. הפעם לא שירים קטנים, מתוקים מנקודת מבט של ילד, אלא תשעה סיפורים. גם הסיפורים נכתבו מנקודת מבטו של ילד, אלא שהפעם הילד הרבה יותר מפוכח והרבה הרבה יותר מריר. הסיפור הראשון, ששמו כשם הספר "ילד נושך" מספר על ילד נושך, אבל מנקודת המבט של הילד עצמו. זה שכל כך חלש ונרדף עד שאין לו מוצא אחר אלא לנשוך, ואז הוא חוטף גינויים מילדים ומבוגרים כאחד. הסיפור הזה לקוח מילדותו של המחבר והקרי... המשך לקרוא

נצחיה

הישגתי אותו במקרה, כי הסופר, כפי שהשתקף ב"והילד הזה הוא אני" חביב עלי מאד. חשבתי שזה יהיה עוד ספר בסגנון וטעיתי לגמרי. הספר הזה כולל תשעה סיפורים קצרים בפונט גדול ומנוקד, סיפורים אוטוביוגרפיים שהם בעיקר כואבים: ילדים חזקים מתעללים בילדים חלשים, מושבניקים השונאים איש את שכנו, יחסי הורים וילדים שלא תמצאו בספרי ההדרכה להורות, קנאת דלפונים באלה שיש להם קצת יותר, ודלות. לא חוסר במזון, אלא חיים דלים וחסרי מעוף, רק דברים חיוניים יש בעולם הזה - עבודה קשה ושוחקת, בלי מילה טובה והבנה, בלי נוי ועם עימותים וסכסוכים עם השכנים - זה הרקע בו גדלים ומתחנכים הילדים. מ... המשך לקרוא

yaelhar