ביקורות ספרים על הספר ימים של בהירות מדהימה
|
|
|
|
עוד ספר מעולה, רגיש ומרגש, יוצא דופן, של אהרן אפלפלד. אהבתי כל כך את תיאורי הדמויות הרגישים כל כך, את אופן כתיבתו הייחודי. הספר ריגש אותי כל כך. תודה לך, אפלפלד, על מי שהיית בחייך ועל כל הטוב והנפלא והמרהיב והמרגש והייחודי הזה שהותרת אחריך לנצח נצחים. ... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
האם יצליח תיאו לעשות דרכו חזרה לביתו לאחר שהמחנה נפתח לאחר נצחון בעלות הברית. -בכוונתו להגיע ישירות לביתו. הוא יוצא מבלי להפרד לדרך. כביכול מנסה לעצור את הזמן-לחזור לימים שקדמו למלחמה. הוא מגלה שאין דרך חזרה. ובוודאי אין דרך להחזיר לאחור את הזמן. העבר והווה אינם ניתנים להפרדה. ה"בהירות המדהימה" בוהקת מסנוורת אבל לאורה הדברים מורכבים מאד. בא לידי ביטוי בתאור ההורים, בתיאור האם-החיפוש שלה אחרי האל בקאפלות עתיקות, בכנסיות, במוסיקה של באך שנשמעת באוזניה כמוסיקה אלוהית.באהבתה לטבע. האב המאופק, איש הספר. בספר תיאור הרוע אנושי האוקראינים במחנ... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אני מאד אוהב לקרוא את הספרים של אפלפלד, וכשאני נתקל בספר כזה אני רוכש אותו אוטומטית. אני אוהב את הנושאים שהוא עוסק בהם, את שפתו ואת התיאורים המדהימים שלו.
אבל את הספר הזה קצת פחות אהבתי. נראה לי שאפלפלד חוזר בו על מה שכתב כבר בספרים אחרים בתוספת קצת הזיה והמון חלומות. אבל מי אני שאבקר אותו? מותר לו לחלום, ובטח לגיבור שלו. הסוף הפתוח מספר סיפור גדול יותר מהספר כולו, ושוב - זו גדולתו של אפלפלד.
אפשר לומר בסיכום על הספר שזהו תיאור כואב, עצוב, אופטימי ופסימי על רוח האדם. וכל המוסיף גורע.... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כתיבה של בהירות מדהימה. אפלפלד, כמו כמעט בכול הספרים שלו שאני קראתי לוקח אותנו לתקופת מלחמת העולם השניה. אם לדייק מיד לתום המלחמה. קצת לאחר השיחרור. האנשים נפלטים מהמחנות ואמורים לעשות דרכם הביתה. הסיפור מגולל את סיפור של תיאו שמשתחרר ממחנה שמונה. הסטפר ממקם את הקורא כמצלמת GoPro על הכתף של תיאו, וכשהו נרדם המצלמה מסתכלת פנימה לתוכו, ואנחנו הקוראים איתה. אנחנו מלווים את תיאו בדרכו הביתה, כשהוא ער בדרך, וכשהו ישן בחלומותיו ובזכרונותיו.
על שני צירים אלה מתקדם הסיפור: 200 הק"מ בדרך הביתה על המפגשים האקראים אם ניצולים אחרים, וניצולה אחת ספציפות שמאירה עבור ... המשך לקרוא
17 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מי שמכיר את הכתיבה של אפלפלד יודע שהציר המרכזי שלו הוא מלחמת העולם השנייה, החיים לפניה, או החיים בצילה. אין כמעט משהו אחר.
גם כאן אפלפלד חוזר אל המלחמה, והפעם מיד אל סופה, כאשר תיאו, ניצול מחנה 8, מחליט לעשות את דרכו חזרה הביתה, ברגל, בלי עצירות מיותרות, ובלי עיכובים. הספר בנוי פרקים קצרים, והכתיבה משרה אווירה מאוד חרוכה כמו האדמה אחרי קרב ואפלולית כמו אירופה בדמדומי החורף. הדרך עצמה רצופה מפגשים עם ניצולים ועם משתפי פעולה, מלאה בהזיות וחלומות, זיכרונות וניסיון סיזיפי לחזור לחיים כפי שהיו לפני, לחזור ולקנות את היכולת להאמין באדם ובטוב ליבו.
ההחלטה של... המשך לקרוא
19 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אחרי שלוש שנים במחנה ריכוז זוכה תיאו להשתחרר, והוא במסעו הביתה. הבית שהיה לו קרוב לוודאי איננו. ומה שמחכה לו בעיר הקטנה שפעם הייתה ביתו מצוי יותר בדמיונו ובזיכרונותיו מאשר במציאות ככל הנראה. אבל הדגש בספר הוא על המסע עצמו. מסע רצוף חלומות מסויטים, זיכרונות ילדות, תובנות וזיכרונות מהמחנה שבו שהה. כאלה הם קרוב לוודאי חייהם של ניצולים. המסע שהוא עיקרו של הספר יש בו אווירה אפוקליפטית, ארץ חרבה אחרי אסון בממדים שקשה לתאר, ויש בה צללים מפחידים היא קיימת בתוך נפשו של אדם וגם מחוצה לה.... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
“כשתמה המלחמה החליט תיאו בנפשו כי את הדרך חזרה הביתה יעשה לבדו, בקו ישר ובלא פיתולים. המרחק לביתו היה רב, כמה מאות קילומטרים, ובכל זאת נדמה היה לו שהוא רואה את התוואי בבהירות.”
ככה נפתח הספר האחרון של אהרן אפלפלד, ימים של בהירות מדהימה. המלחמה עצמה – המחנות, ההשמדה – כל אלה כמעט ולא מדוברים בספר. הסיפור מתרכז בהווה – בהליכה של תיאו בחזרה לביתו, ותוך כדי כך בזיכרונות שלו מימי ילדותו ומהתבגרותו בעיר קטנה באוסטריה, ובעיקר בזיכרונות הקשורים לאמו ולאביו.
הספר כתוב בפרקים קצרצרים בני שלושה-ארבעה עמודים כל אחד, שמשתלבים יפה עם העובדה שהגיבור מיטלטל ל... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
המוטיבים החוזרים ונשנים אצל אפלפלד חוזרים גם כאן, לבטח אלה של ספריו האחרונים: השינה המרובה, החיבה לקפה, המרת הדת, הופעתם של האב והאם בחלומות והנסיעות המרובות אל אתרי נופש בקיץ. מי שקורא את ספריו של אפלפלד יחוש כי אין כאן ממש חדש.
אפלפלד מצליח בכל זאת למצוא פן חדש במסעו הארוך לשמר את זיכרון השואה ואת המוראות שעברו על העם היהודי אי שם בין ולאחר מלחמות העולם. הפעם מדובר בשיבה מדכדכת הביתה, מיד לאחר היציאה מהמחנה, מחנה העבודה.
מי שלא היה שם סבור שאין כמו השחרור, בטח שחרור ממקום בו הצליחה האנושות לרדת אל תהומות שלא נודעו בעבר. התחושה היא שעם בריחת השומרים ... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
