ביקורות ספרים על הספר כפור

אנשים מדברים וכותבים לצורך תקשורת. כדי להעביר רעיון מתוך הקופסה הסגורה של הראש האישי אל הקופסאות הסגורות של הראשים מסביב. זה לא פשוט, זה לא תמיד קל, אבל זה הרעיון הבסיסי של שפה, ושימוש בשפה לצורך חיבור רעינוות והעברה של מסרים בין אנשים. עיתונאים רוצים תקשורת, סופרים רוצים תקשורת, נביאים רוצים תקשורת אם כי הם לפעמים משתמשים בשפה מטפורית ובמשלים. אבל גם המשלים באים לצורך הבהרה של נושאים שהם במהותם כאלה שקשה להפנים אותם אם בגלל שהם מופשטים מדי ואם מפני שהם מביאים איתם ביקורת ישירה שאף אחד לא רוצה לשמוע. אני מניחה שגם משוררים רוצים תקשורת, אחרת היו כותב... המשך לקרוא

נצחיה

שמונה חודשים עברו מאז הפעם האחרונה שפרסמתי כאן ביקורת. קראתי לא מעט ספרים, מעט מהם ממש שבו את לבי, אבל מתוך השגרה העמוסה והמעייפת להחריד לא מצאתי בסופי השבוע די מרגוע כדי להתחיל ולהרעיף עליהם שבחים ותיאורים מתפלפלים. אבל אז הגיע שמעון אדף וכך הדליק בי מחדש אהבה שכמעט וגוועה, אהבה למילים, לרגשות, לדמיון חסר מעצורים, לשפה. זה התחיל ב"ערים של מטה", הספר שחותם את טרילוגיית ורד יהודה. התחלתי מהסוף ולא ידעתי, אבל למזלי הקשר בין שלושת הכרכים שמרכיבים את הטרילוגיה רופף. ואם כן, אם היה זה ערים של מטה ששבה את לבי למה אני מוצא את עצמי כותב על כפור? המחשבה הראשונ... המשך לקרוא

בלדין

את הספר הזה קראתי לאחר שני ספרים מאוחרים של אדף. הספרים ההם עוררו בי התלהבות. הספר הזה הוא,בתחילה לפחות,מיקלחת כפור על גופי ונפשי. לאחר התאוששות קלה והפסקה בקריאה, חזרתי אליו ואמרתי , הרי לא יכול להיות כי הוא נוצר על ידי אותו אדם שמאוחר יותר כותב את "הלב הקבור". תוך כדי הקריאה המאומצת, והסתכלות על הפירות במטבח, עלה בדעתי כי הספר הוא בוסר שאולי כתיבה ועריכה מחודשת, (אם הסופר ירצה בכלל לעשות זאת במקום לגנוז אותו), היתה עושה עימו חסד גדול. עיקרו של הספר הוא, תל אביב הופכת למעוז חרדי עם שילטון רבני המנסה לחדש ימינו כקדם. הדבר נעשה על ידי חיפוש בטכנולודגיו... המשך לקרוא

אורי רעננה

ההרגשה הראשונה כשמתחילים לקרוא את הספר היא שמפגיזים אותך במילים. כמו במגרש טניס. אבל אדף מתחכם ובין כדורי המילים הוא משליך חכה וכך מצאתי עצמי נמשך יותר לתוך הספר ומשתפר ואף נהנה ממקלעי הטניס. הכתיבה בספר היא כמעט שירית . אדף משחק עם מילים , מגלגל אותן אבל מצד שני לא מטביע את הסיפור במטאפורות ודימויים ושומר על קו עלילה מתפתח. השפה היא לא הכרח גבוהה אבל מיוחדת ,וכשלעיתים חורג המספר ומתאר דברים בצורה יוםיומית ( בעיקר בהקשר למין ) זה צורם כמו שריטה על תקליט. ולמרות שיש בו את המרכיבים שהרבה פעמים קשים לי בספרות עברית, כמו עודף מליצות, יש איזו הרגשה של נ... המשך לקרוא

cujo