ביקורות ספרים על הספר חצאית וכינור

להיות גיבור של טריסטן אגולף זה לדעת מראש שאין לך סיכוי. זה ממש לא משנה כמה חכם אתה או איזה יופי אתה מנגן בכינור, החיים שלך הולכים להיות מחורבנים. גם ברור לגמרי שבכל פעם שתתעורר איזו תקווה, שאולי תשקול לשים את עצמך באיזה מקום מסודר לכאורה, כזה שמה שיקרה בו מחר דומה בדיוק למה שקורה בו היום, ברור שבדיוק אז מישהו ילחץ על הכפתור ואתה תרד עוד קומה או שתיים ותצטרך להבין מחדש איפה בדיוק אתה נמצא ולנסות לשרוד שם. בשביל מה זה טוב? תלוי באיזה ספר. להבדיל מ"אדון החצר", הכה מעולה, שם הכל נעשה מאד ברצינות, כשהגיבור מנסה ליצור לעצמו מסגרת חיים אפשרית, אבל נתקל שוב ו... המשך לקרוא

סוריקטה

אמריקה של טריסטאן אגולף אינה דומה כלל לאמריקה אותה אנחנו מכירים: היא מאכלסת אנשים המומים ומבולבלים, שוחה בסחי ובגועל. גיבור הסיפור הוא בן תערובת של (זונה) קמבודית ו(חיל) שחור, תערובת שאינה מאפשרת לו מקום בשום חברה - לבנה, שחורה, צהובה או ירוקה. בנוסף הוא גם נגן כינור קלאסי וגם אדם מבריק ושנון ופסימיסט נטול שורשים. כל הרעות החולות האלה ממקמות אותו בשולי השוליים החברתיים, ללא יכולת להתגונן (הוא גם אדם לא אלים, למזלו הרע) ומתפרנס מעבודות שרק הנואשים ביותר מוכנים לבצע - כמו הריגת עכברושים במנהרות הביוב או טיפול בכל הלכלוך האנושי במקומות אחרים. אני לא חוש... המשך לקרוא

yaelhar

תפל. שווה מיחזור.... המשך לקרוא

Valium

צ'רלי הוא נגן כינור אי שם בעיר טיפוסית במרכז ארה"ב. הוא מאבד את עבודתו ונקלע לחיים בבית מלון עלוב עם טיפוסים עלובים חסרי חיים וחסרי מזל. הוא מתפרנס מעבודה במכולת ומעבודה מזדמנת כמחסל עכברושים בשירות חברת הביוב המקומית. שכנו בבית המלון גורר אותו לשלל הרפתקאות מפוקפקות שכולן, כמובן נדונו לכשלון. לאגולף, שכתב את "אדון החצר" יש, מסתבר, תסביך עם יושבי הערים הממוצעות האלה בארה"ב. התושבים תמיד דוחים, גסי רוח ומרושעים, הדמויות הראשיות הם של מסכנים שנאלצים לעבוד בעבודות מזוויעות. התיאורים שלו לא קלים לקיבה. בשונה מ"אדון החצר", ספר זה הוא עדין יותר, אנחנו זוכי... המשך לקרוא

omriqo

די שונה מאדון החצר,הספר שבזכותו התפרסם אגולף. קצת יותר אלים,יותר תיאורים,אבל קצר הרבה יותר מבחינת העלילה. הקצב די מהיר ולפעמים אתה חש שעבר שבוע ולא יום. מי שאהב את אדון החצר צריך שיהיה לו גם את הספר הזה.... המשך לקרוא

אורח

רקע: זה ספרו השני של אגולף, ומסתבר שלא האחרון. הוא הספיק לכתוב עוד אחד לפני ששם קץ לחייו בגיל 33. ספרו הראשון, אדון החצר, שבה את ליבי. מלא כאב, זוועת הביבים של אמריקה, ביקורת על כל מה שזז – כנסייה, איגודים, מערכת החינוך, הקפיטליזם ועוד. חזק כמו אגרוף בבטן, מזעזע, הומור שחור כהה, ציניות. ספר מדהים ומצוין. אז עם ציפיות גבוהות הגעתי לספרו השני. הספר מספר על צעיר, בן תערובת גזעית (שחור+אסייתי), בן לחייל אמריקאי ואמא זונה קוריאנית, שננטש בילדותו וגדל באינספור משפחות אומנות ומוסדות. רק שהבחור כנראה די מבריק, מנגן בכינור. איכשהו, הוא נוטש את הכינור וחובר לקבוצת אנ... המשך לקרוא

עופר D