ביקורות ספרים על הספר אלטנוילנד

(משולבים "ספויילרים", אלא מה) ברשותכם אתחיל מאנקדוטה אחת, קטנה ושולית. במהלך החופש הגדול נסענו לבקר את הוריי היקרים שיחיו בצפון, ועל הדרך יצאנו גם עם הילדים אל אחת האטרקציות המפורסמות (והזולות) בצפון כיום - הרכבלית, וכמובן שהילדים נהנו מאוד. פחות מחודש לאחר מכן, אני קונה את הספר "אלטנוילנד", של חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל. ומה מאוד נפלאתי כאשר קראתי על חזונו, שבשנת 1923 יפעל בחיפה רכבל חשמלי לתחבורה ציבורית. כ-100 שנים לאחר מכן, חזונו התממש בשלמות. * * * אלטנוילנד היא אוטופיה, וככזו, ברור שהיא לא ממומשת. בעולם שלנו אין אוטופיות. קצת קשה לדעת האם הרצל באמ... המשך לקרוא

צריך לחשוב על כינוי טוב

שאלה: מה המשותף בין הרצל בעת כתיבת ספרו "אלטנוילנד", לבין שחקן כדורסל? תשובה: כמו ששחקן כדורסל לפעמים קולע ולפעמים לא, גם הרצל לפעמים קלע ולפעמים לא, בדמיונו ובחזונו איך תיראה ארץ ישראל כשתהפוך למדינה. הספר הנו ספר עלילתי, אך קראתי אותו יותר בתור מסמך מעניין שצולל את תוך נבכי מוחו של דמות היסטורית ציונית מעניינת ביותר, בנימין זאב הרצל. בקצרה על העלילה: הספר מספר על בחור צעיר יהודי אוסטרי משכיל ממעמד הביניים בשם פרידריך, אשר בעקבות אהבה שלא התממשה מאבד את האמון באנושות ואת הטעם לחיים. הוא מצטרף עם בחור נוצרי אוסטרי בשם קינגסקורט בספינה במסע לאוקיי... המשך לקרוא

זה שאין לנקוב בשמו

ספר חובה במיוחד בתקופה בה ניטש קרב על זהותה של ישראל, ולו על מנת להבין עד כמה אנו רחוקים/קרובים מהמדינה אותה דמיין הרצל. מעבר לנאיביות, הרומנטיזציה והאוטופיה המאפיינים את הספר לאורכו ולרוחבו, ושעליהן נכתב רבות, מעניינת דווקא הדינמיקה הפוליטית של חברת היהודים החדשה: אינטריגות, פופוליזם מול מחויבות ומקצועיות, קיצוניות מול ליברליות, סוציאליזם מול קפיטליזם. עושה רושם שהרצל תפס את עצמו ברגע מסוים, כאילו אמר לעצמו: "באנה!, זה too good too be true אני חייב להכניס כאן קצת ממלחמות היהודים כדי לתת נופך מציאותי לכל הסיפור..." תפס את עצמו, וכך עשה. הדהימה אותי הנאיביות ... המשך לקרוא

אלדד

מדהים. שני חבריו של דוקטור פרידריך לבנברג מאסו בחיים. אחד התאבד והשני היגר לברזיל ומת שם מקדחת. ישנה סיבה אחת שהוא עצמו לא התאבד, והיא בחורה בלונדינית יפה שהתאהב בה. אך, העלמה התחתנה עם בחור אחר ולבו נשבר. לאחר מכן החליט לאזור אומץ ולהיענות למודעה שפגש בעיתון בה נכתב כי אדם אחד מציע ניסוי אחרון לאדם שמיואש עד עומק נפשו, על החתום היה נ.ו בודי(אף אחד באנגלית). מפרסם המודעה(הנוצרי והעשיר) והדוקטור, מחליטים להפליג לאי רחוק, להתבודד ולא לפגוש בבני אדם כלל וכלל. על הדרך הם עברו בארץ ישראל (פלשתינה) השוממה, המדכאת, העלובה. עברו להן 20 שנה כהרף עין. לפני שהם חוזר... המשך לקרוא

רז רז

הגעתי לאלטנולינד אחרי שנדהמתי מכך שסיימתי תיכון ואין לי מושג מי זה חוזה המדינה (לצערי אני לא היחידי) הספר מתאר חברה אוטופית, בו מוקמת חברה חדשה על סמך התרבות האירופית, שיוונית לחלוטין (מדהים איך הרצל דיבר על שיויון בין המינים לפני 120 שנה) גם לתשביה שאינה יהודים, עם כלכלה מהמתקדמות בעולם. הרצל מציג בספר דברים שמדהים לחשוב שעלו בדעתו בתקופתו- מדינה שתהווה פתרון לבעיית היהודים ושבה נוכל לחיות ללא פחד ובשיויון מלא, בצדק הוא קיבל את התואר חוזה המדינה. יחד עם זאת הרצל מלא בנאיביות: מספר על חברה ללא צבא ועם תשתיות מהמתקדמות בעולם, שבה הערבים הם חלק אינט... המשך לקרוא

OMASTAR

לאחר קריאת הספר,לא נותר אלא להצטער שאפילו פסיק מתוכנו לא התגשם.... המשך לקרוא

קובי

נורא רציתי לכתוב ביקורת טובה על הטקסט של הרצל, שנכתב בהשראת אוהל הדוד תום, בתקוה שישפיע באותה מידה על הקמת המדינה הציונית כפי שהשפיע הספר על העבדות בארה"ב. בפועל הספר בתרגום של ידיעת אחרונותת בכריכה יחד עם "מדינת היהודים" פשוט לא טוב. אין לי בעיה לקרוא כתיבה תמימה ואפילו מאוד נהניתי ממדינת היהודים של הרצל, אבל כרומן הכתיבה של הרצל ממש לא טובה. אין עומק, בנאלי, כתיבה רפה. רעיונות יפים, אבל הם לא גרמו לי לצלוח את השליש הראשון של הספר. בכל אופן, אני עדיין ממליץ לקרוא את מדינת היהודים שכתוב בצורת מניפסט ולא כרומן. חובה על כל ישראלי, ציוני ויהודי באשר הוא !... המשך לקרוא

יניש