ביקורות ספרים על הספר 1948 - בין הספירות - רומן על התחלת המלחמה
|
קראתי את הספר בדילוגים רבים והוא לא הסב לי הנאה מרובה לצערי. נתיבה בן יהודה מספרת ללא פרספקטיבה על ההיסטוריה שלה בתקומת ישראל. היא מספרת על הכאב שהיה כרוך בהקמת המדינה אבל לא מבחינה בכך שכל תשתית הוויתה מסוגרת באותה תקופה ממנה היא ממאנת להשתחרר. זה נראה כאילו אני מבקר כאן את אישיותה של נתיבה אבל זה מעבר לכך. אני מדבר על כל התפקיד של ביוגרף והיסטוריון- מקום בו נתיבה שמה את עצמה בעת כתיבת הספר- מקום שלדעתי מעט התפספס בשל חוסר היכולת אפילו להתיימר להיות אוביקטיבית. ... המשך לקרוא
אהבת? 
|
|
|
"גברים שוטים היינו, אבות ובעלים. הפכנו ציידים בשדות האדומים", כתב ושר גדול הטרובדורים אהוד בנאי, כאשר הוא פורט את אימי המלחמה למילים מופלאות ותווים מופלאים לא פחות.
מלחמה זה עסק של גברים. שם באות לידי ביטוי כל התכונות הגבריות: טפשות, אומץ, כוח, חולשה ופחד. אבל בשיר הנפלא הזה של אהוד בנאי, יש עוד שורה - "למלחמה יש רחם".
ובמשך כל קריאת הספר המופלא, קשה, מרתק, מסובך וכל כך נוגע הזה, אלו המילים שמתנגנות בראש.
איך אפשר להפוך בגיל 19 למי שערביי ארץ ישראל כינו "השדה הצהובה", זו שעלילות גבורתה הטילו פחד על אלפי לוחמים ערבים במלחמת השחרור? ואיך אפשר לעשות את זה עם נפ... המשך לקרוא
15 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
בפתח ספרה '1948 – בין הספירות' של נתיבה בן יהודה היא פותחת בוידוי אישי :
"הספר הזה הוא לא "האמת" על הפלמ"ח. אני לא יודעת את "האמת" על הפלמ"ח. אני לא היסטוריונית ולא חוקרת. אין לי שאיפה להגיע אל "האמת" על הפלמ"ח, אני גם מפקפקת אם בכלל יש דבר כזה."
והיא ממשיכה שם: "הספר הזה הוא גם לא "זכרונות". אני לא מאמינה שיש "זיכרונות אמיתיים". ואני גם לא השתדלתי להיזכר, בכלל לא ניסיתי להיזכר... אז מה הוא, כן הספר הזה?
פשוט , מה שיש לי בראש "מאז". כל מה שמ"אז" תקוע לי בראש, תמיד, כל הזמן, כל יום, כל רגע, לא חשוב מתי, לא חשוב איפה, הולך איתי לכל מקום. חי איתי, מזקין איתי."
ספרה הישן ,משנ... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
קראתי, לא אהבתי,
יותר מדי מריחות כדי להתפיח את הספור באופן מלאכותי.
הערצה עיוורת ליגאל אלון, ומפלות אחת אחר השניה
בקרבות בגליל העליון. עמד לנו מזלינו והצלחנו לצאת מזה
באיזשהו אופן, אלוהים היה בעזרנו, אבל הוא לקח אליו הרבה
נשמות טובות.
למזלינו, המליציה של הפלמ״ח היתה טובה יותר מזו של הצבא של קאוקז׳י.
אבל כשהיה לנו עסק עם צבא ערבי סדיר, אכלנו אותה, וסחבנו את הגיבנת
עד לששת הימים.
ספר לא טוב, אבל מומלץ לקרוא כדי לראות מה זה כתיבה מטעם.... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
